משני נ' אבו נגמה ואח'

 בפני בקשה לסעד זמני – סילוק ידו של משיב 1 מהדירה שהוחזקה ע"י המבקש,  עד אשר תפס המשיב 1 החזקה, ביום 4/4/17 .

הדין הנוהג

1. בבוא בית המשפט ליתן סעד זמני עליו לבחון שני עניינים מרכזיים: האחד, קיומה של עילת תביעה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה. והשני, בחינת מאזן הנזקים הצפוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הסעד הזמני או אם תידחה הבקשה.

2. בכל הנוגע לסילוק יד ממקרקעין, סעד זמני זה יינתן, ככל שיוכח כי היתה פלישה טריה, בד"כ פחות מ-30 ימים, וזאת כדי להחזיר ולשמר המצב שהיה קיים שנים רבות קודם לכן, עד להכרעה בזכויות בעלי הדין. סעיף 19 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 מאפשר לבית המשפט להחזיר המצב לקדמותו בלא בירור שאלת זכויות הצדדים, כל אימת שהחזקה בקרקע ניטלה מידי מי שמחזיק בה, בין בזכות ובין שלא בזכות, על ידי האחר, והוא – גם כאשר אותו אחר טוען כי בידו זכות לקרקע העדיפה על זו שבידי המחזיק.

3. הטעם העיקרי לכך נעוץ ברצון להגן על החזקה כחלק מהשמירה על השלום והסדר הציבורי וכדי למנוע פתרון מחלוקות בין אדם לאדם בכוח הזרוע. ראו ההלכה הפסוקה ברע"א 5518/98 יוסף נ' עוקשי ואח' פד"י נה(3) 294 (2001), שבית המשפט העליון חזר עליה לא פעם, וגם לאחרונה בע"א 4438/15 סלמה נ' משטרת ישראל [נבו] (26.2.17) וברע"א 1798/16 אבו אלדבעאת ואח' נ' אלג'עברי [נבו] (14.3.17).

    

    

    

    

   נסיבות המקרה

4. המבקש ומשפחתו מחזיקים בבנין המורכב מארבע דירות, ואשר מצוי בשועפט, מקרקעין בלתי מוסדרים, גוש 30553 חלקה 9. לטענת המבקש קיבל את הזכויות בכל ארבע הדירות מאמו, בשנת 1992. האם קיבלה הזכויות מבעלה המנוח, והוא זה שרשום בלוח התביעות המתנהל אצל פקיד ההסדר (נספחים א' –ג' לתצהיר המבקש).

5. בשנת 1998 נחתם יפוי כח בלתי חוזר לטובת מוחמד סלאמה משני - אחיו של המבקש, לפיו המבקש מעניק לו במתנה את הדירה הממוקמת בצד הדרומי של קומה א' בבנין. הדירה צמודה לזו שבה מתגוררים המבקש ובני משפחתו. במהלך כ-16 שנים, בהם האח התגורר בספרד החזקה בדירה נותרה בידי המבקש אשר במשך שנים השכיר אותה לצדדים שלישיים. מפתחות הדירה ברשות המבקש ואח נוסף – מוסה. הדירה במועדים הרלוונטיים לבקשה היתה ריקה מחפץ ואדם ונעולה במנעולים ושרשראות.