הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ח.מ.ו.

בפני בקשה להתיר למבקשת (להלן: "הנתבעת") להביא ראיות לסתור את קביעתה של הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה וזאת לפי הוראת סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה ובתחום הנוירולוגיה (להלן: "הבקשה").

עובדות המקרה

המשיבה (להלן: "התובעת") ילידת 1964, נפגעה בתאונת דרכים ביום 21.7.13 (להלן: "התאונה").

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובעת נבדקה על-ידי הוועדה הרפואית של המל"ל. ביום 21.9.14 הוועדה קבעה כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורתופדי ולא נותרה נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי.

התובעת הגישה ערר על קביעה זו. ביום 8.2.15 היא הופיעה בפניי הועדה הרפואית לעררים אשר קבעה לתובעת 14.5% נכות צמיתה משוקללת, כדלקמן:

10% נכות צמיתה לפי תקנה 37 (7)א' בגין פריצת דיסק בחוליות C5-6 ו-5% נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי לפי תקנה 31(1) א I במחצית. כלומר, התקנה מקנה 10% מהם ניכתה הועדה מחצית בגין מצב רפואי קודם. בגין קביעה זו הגישה הנתבעת את הבקשה דנן.

נימוקי הבקשה

לטענת הנתבעת, לא עמד בפניי הועדה כל החומר הרפואי בענייה של התובעת ומסקנות הוועדה נשענות על נימוקים שגויים, אשר אינם עולים בקנה אחד עם עברה הרפואי העשיר של התובעת. כך לדוגמא בתחום האורתופדי, ציינה וועדת הערר כי היה אזכור חד פעמי על הגבלה בתנועות הצוואר אלא שבתיקה הרפואי של התובעת יש תלונות רבות החל משנת 2006 על כאבי צוואר ואף צוין בתיקה הרפואי ב-2012 כי היא מתקשה בתפקוד היומי כגננת בגלל פריצת הדיסק בחוליות C6-7. עוד עלה מתיקה הרפואי כי היא התלוננה על רגישות בחוליות C4-5 כבר בשנת 2005. בניגוד לוועדת הרפואית בדרג הראשון שם היה מונח תיקה הרפואי של התובעת ולכן הוועדה ניכתה את מלוא נכותה בגין מצב קודם, הרי שבפניי הוועדה לעררים עמדו מסמכים בודדים.

בהתייחס לנכות הנוירולוגית, הוועדה לעררים קבעה לתובעת 10% נכות בגין רדיקולופטיה משמאל וניכתה מחצית בגין מצב קודם, אלא שמדובר באותו ממצא שהיה קיים עובר לתאונה ולכן לא היה מקום לקבוע נכות, כפי שהוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה ולאור האמור לעיל, יש להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

תגובת המשיבה