ת"א 11342-04-10 מנהל מקרקעי ישראל - נצרת ואח' נ' אלימלך ואח'

1.לפני בקשה לפי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 23.3.16 עד למתן הכרעה סופית בערעור.

2.פסק הדין ניתן בתביעה לסילוק יד שהגיש המשיב מס' 2 כנגד המבקשים ותביעה שכנגד שהגיש המבקש מס' 1 כנגד כל המשיבים.

3.בסופו של יום, התביעה העיקרית התקבלה והתביעה שכנגד נדחתה וניתנה הוראה למבקשים לסלק ידם מהמקרקעין נשוא התביעה ובנוסף, חויבו המבקשים בתשלום הוצאות.

4.לטענת המבקשים, מתקיימים במקרה זה התנאים הנדרשים על מנת שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק דין, מאחר ולהם סיכויים טובים לכאורה להצליח בערעור מהנימוקים שפירטו בהרחבה בבקשתם ובנוסף, מאזן הנוחות נוטה לטובתם מאחר ובמקרקעין נטועים עצים רבים הזקוקים לטיפול שוטף וככל שלא יבוצע ייגרם נזק בלתי הפיך לעצים. בנוסף ציינו, כי פינוי העצים יגרום להם נזק בלתי הפיך וככל שייתקבל ערעורם ימצאו עצמם אל מול שוקת שבורה ונזקיהם יוכפלו והם ימצאו עצמם ללא מקור פרנסה.

5.המשיבה מס' 2 מתנגדת לבקשה וטוענת, כי אין לערעור כל סיכוי לאחר שהוכח שאין למבקשים כל זכויות במקרקעין נשוא פסק הדין. בנוסף, חולקת על כך שייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך ככל שיפונו המקרקעין.

6.המשיבה מס' 3 מתנגדת לבקשה וטוענת, כי לגביה, רכיב פסק הדין שמבוקש לעכב נוגע להוצאות בלבד היינו רכיב כספי שעל פי ההלכה הנוהגת אין מורים על עיכוב ביצוע של פסק דין כספי במיוחד שהמבקשים לא הוכיחו שייגרם להם נזק בלתי הפיך ככל שישלמו את ההוצאות שנפסקו לחובתם.

7.לאחר ששקלתי את טענות המבקשים ואת תגובת המשיבים, אני מקבלת את הבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין באופן חלקי ככל שמתייחס לסעד של פינוי וסילוק יד בלבד . איני מעכבת את ביצוע חלקו של פסק הדין שמתייחס לתשלום ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשים.

8.תקנה 466 לתקנות מורה על הכלל לפיו הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. במימוש החלטות שיפוטיות, העיקרון על פי הפסיקה הוא, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מייד עם הינתן ההחלטה המזכה.

9. עם זאת תקנה 467 לתקנות מאפשרת עיכוב ביצוע על ידי בית המשפט שנתן את ההחלטה. על מנת לסטות מהכלל, הנטל על המבקש להראות, כי התקיימו טעמים לכך, והם:

א.למערער סיכויים טובים להצליח בערעור.