ת"א 1133-10 בנק דיסקונט בע"מ נ' המועצה המקומית מבשרת ציון

פסק דין חלקי ניתן ביום 21.2.13 בתביעה להשבה של כספים שנגבו ביתר ע"י הנתבעת בגין ארנונה.

בהסדר דיוני שאושר בהחלטה מיום 3.2.11 נקבע כי התביעה תתברר בשני שלבים. תחילה, השאלה המשפטית בנוגע לגביית הארנונה מהתובע . בשלב השני, תיבחן המסכת העובדתית (להלן-"ההסדר הדיוני"). בפסק הדין החלקי שניתן ביום 10.3.13 (להלן-"פסק הדין החלקי") הוכרעה שאלת חוקיות הגבייה של הארנונה בהתאם לתעריף ולסיווג של הנכס. בהתאם להסכמות הצדדים, ניתנה החלטה ביום 20.05.13 למינוי מומחה מטעם בית משפט, רו"ח שמואל רכפוגל (להלן- "המומחה") להערכת שיעור החזר התשלומים המגיע לתובע בהתאם לפסק הדין החלקי. ביום 20.10.13 הגיש המומחה את חוות דעתו לפיה ההפרש בין התשלומים ששילם התובע ובין התשלום המגיעה לנתבעת לפי הדין בהתאם למדד ובתוספת ריבית חודשית בשיעור של 0.5% לפי חוק הרשויות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם- 1980 (להלן- "חוק הרשויות המקומיות") עמד על סך 199,079.12 ₪ נכון ליום 30.11.09.

הצדדים הודיעו לבית המשפט כי אינם מתנגדים לחישובי המומחה והוסכם כי פסק הדין יינתן לפי כתבי הטענות ללא שמיעת ראיות , לאחר שיוגשו סיכומים משלימים (החלטה מיום 18.3.14).

טענות הצדדים:

התובע טען בסיכומיו כי יש לשערך את הסכום ששולם ביתר החל מיום 30.11.09 ועד ליום ההחזר בפועל. השערוך, צריך שייעשה בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות קרי, בתוספת הצמדה למדד ובתוספת ריבית בשיעור של 0.5% לחודש.

הנתבעת טענה מנגד כי לאור דוקטרינת הגנת התקציב והבטלות היחסית, אין לחייב אותה בהשבה כלל . הנתבעת נתונה בגרעון מצטבר של כ- 38,800,000 ₪ וגרעון שנתי של 3,776,000 ₪ (עפ"י דו"ח כספי מבוקר משנת 2012, נספח 2 לסיכומיה). חיובה בהשבה יביא להתמוטטות כלכלית שלה, ממנה ייפגעו התושבים. לטענתה, משלהי שנות ה-90' היא פועלת על פי תכניות הבראה שחלק מהותי מהן הוא העלאות של תעריפי ארנונה ואישורים חריגים להעלאות, הן נשוא תביעה זו. לשיטתה, היא הסתמכה בניהול הכספי שלה על כספי הארנונה שנגבו על ידה בשנים הרלוונטיות לתביעה והשבתם לתובע, תפגע קשות בתקציב המועצה. לתובע יתרון על פני אזרח ותושב מן השורה בניהול התובע על בסיס תקציב שנתי וייעוץ משפטי המאפשר לו לעמוד על זכויותיו בכל עת. הבנק, להבדיל מהנתבעת, לא הסתמך בתקציבו על השבת כספי הארנונה ושילם את תשלומי הארנונה ללא עוררין מצדו. נוכח האמור, בהתחשב באינטרס של תושבי המועצה המקומית וצרכי המועצה בנוגע לתקציבה הגוברים על אינטרס הבנק להשבה , על בית המשפט להחיל את דוקטרינת הבטלות היחסית.

בסיכומי תשובה טען התובע כנגד הרחבת חזית מההסדר הדיוני בדבר בטלות יחסית והגנת התקציב. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כטענה סתמית וכללית על היותה נתונה בגרעון מבלי שטענה להחלת הדוקטרינה של הגנת התקציב ומבלי שהוכיחה את טענתה זו. הנתבעת , לא כללה את הטענה בהסדר הדיוני ולהיפך הוכח מטענותיה בישיבת קדם המשפט כי היא זנחה טענה זו.