ת"א 11239-11-10 ב' נ' גבאלי ואח'

לפני בקשה מטעם התובעת, להביא ראיות לסתור את החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל").

רקע עובדתי

1. התובעת, ילידת 1960, נפגעה לטענתה ביום 11.08.2009, עת החלה לעלות במדרגות עליה למונית לצורך נסיעתה חזרה ממקום עבודתה אל מקום מגוריה, איבדה שיווי משקלה, נפלה ונחבלה.

    

2. ביום 23.01.2014, קבעה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 15% לפי סעיף 35 1 ב-ג לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, בגין מצב לאחר שברים באזור הקרסול. הועדה הפעילה תקנה 15 במחצית וקבעה את נכותה של התובעת על שיעור של 19%. עוד, קבעה הועדה כי לתובעת לא נותרה נכות פסיכיאטרית כתוצאה מהתאונה וכי מבחינה נוירולוגית נכותה הינה בשיעור 0%, לפי תקנה 29 (6) 1.

    

3. כעת, עותרת התובעת בבקשה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, בטענה כי מצבה החמיר לאחר שנבדקה על ידי מומחי הועדה, לעניין נכותה הפסיכיאטרית.

   טענות הצדדים

    

4. לטענת התובעת, ביום 06.11.2013 נבדקה על ידי פסיכיאטר מטעם הועדה הרפואית של המל"ל אשר קבע כי לא נותרה נכות בתחום הפסיכיאטרי, זאת על בסיס סיכום המחלה מהתחנה לבריאות הנפש בטייבה, לפיו התובעת טופלה טיפולים נפשיים וחלה הטבה ניכרת במצבה.