ת"א 11198-07-14

לפניי בקשה להוצאת חוות הדעת בתחום החיתומי שהוגשה מטעם המשיבה.

המבקש טוען כי הטענות העולות מחוות הדעת ומתייחסות למצבו הרפואי הקודם לא הופיעו במכתב הדחייה שהועבר מטעם המשיבה. כמו כן, לטענתו מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן בכתב ההגנה נטען כי המשיבה כלל לא היתה מקבלת את המבקש כמבוטח לו ידעה על הליקויים הקודמים ואילו מחוות הדעת עולה שהמבקש היה מתקבל כמבוטח אולם בפרמיה גבוהה יותר.

המשיבה טוענת כי העלתה טענות בדבר אי-גילוי במכתבים אשר קדמו להגשת התביעה בתיק זה וכי ביחס לסתירה המתוארת בין חוות הדעת לבין כתב ההגנה מטעמה, הרי שמדובר בצמצום חזית ולא בהרחבת חזית.

עיון במכתב המשיבה מיום 31.12.12 מעלה כי המשיבה אכן ציינה באופן מפורש את אי-עמידת המבקש בחובת גילוי ליקויי בריאות קודמים כאחת הסיבות לדחיית תביעתו.

אמנם, באותו מכתב לא מוזכרים כל הליקויים הנזכרים בחוות הדעת, אולם נאמר שם במפורש כי לא נבחן מלוא תיקו הרפואי. משגילתה המשיבה על היקפן המלא וטיבן של החריגות מחובת הגילוי, אין חובה כי תפרט את כל החריגות הקיימות ובלבד שתציין את הנימוק באופן מפורש. (ראו רע"א 3735/14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נגד קסליו אירועים בע"מ ,פורסם במאגרים 22/07/2014, שם נקבע כי טענת סף שהועלתה בתום לב במכתב דחייה אינה מונעת העלאת טענות חלופיות עם הגשת התביעה- בס' 8 לפסק הדין).

באופן דומה נראה כי העלאת הטענה הספציפית בדבר חריגה מחובת הגילוי, די בה ואין צורך לפרט את כל החריגות הנטענות בשלב משלוח המכתב.

בנוגע לחריגה מטענות כתב ההגנה, הרי לכאורה נראה כי חוות הדעת אכן מצמצמת את גדר המחלוקת. בחוות הדעת לא נטען כי המבקש לא היה מתקבל כמבוטח (כמו בכתב ההגנה), אלא כי היה עליו לשלם פרמיה גבוהה יותר, כך שנשמטה הטענה כי המבקש לא היה מתקבל כמבוטח.

אשר על כן, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"ו, 09 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.