ארז ואח' נ' גינדי החזקות ייזום 2009 בע"מ

רקע עובדתי

1.ביום 29.3.2012 התקשרו התובעים עם הנתבעת, חברה העוסקת בייזום ובנייה של פרויקטים בתחום הנדל"ן, בחוזה לפיו רכשו דירת פנטהאוז בפרויקט במגדלי שרונה בתל אביב (להלן: "הדירה" ו-"החוזה", נספח 1 לתצהיר התובעת 1 דינה ארז, להלן: "דינה"). בעת ההתקשרות והחתימה על החוזה כבר ניתן לפרויקט היתר בנייה.

בסעיף 3 לנספח ג' לחוזה, נספח תשלומים ומועדים, נקבע מועד מסירת החזקה ליום 30.10.2014.

2.סעיף 7.13 לחוזה קובע:

"מוסכם בזאת כי על אף כל האמור בהסכם זה... לא יראו בדחיית השלמת היחידה ומסירתה לקונה במועד המאוחר עד 60 ימים מעבר למועד המסירה... מכל סיבה שהיא, משום הפרה כלשהי של הסכם זה ו/או הוראה מהוראותיו על ידי המוכר וכי הקונה לא יהיה זכאי לפיצוי או לתשלום כלשהו בגין תקופה זו ומועד המסירה יידחה בהתאמה. הקונה מצהיר כי ידוע לו כי תקופת ההארכה של 60 ימים כאמור... הינה בנוסף לתקופות ההארכה שבסעיף זה לרבות כל שינוי שיידרש כתוצאה מביצוע שינויים ביחידה כהגדרתם בסעיף8 להלן, וכי מועד המסירה נקבע על ידי המוכר והקונה על בסיס אפשרות המוכר לעדכן ולדחות את מועד המסירה או לאחר במסירת החזקה ללא פיצוי למשך תקופה כאמור (בנוסף לכל דחייה ו/או איחור אחרים ללא פיצוי המותר על פי הסכם זה), ולפיכך הוא יהיה מנוע מלטעון ולא תישמע על ידו הטענה לפיה תקופת 60 הימים הנ"ל... היא התקופה המקסימלית בגינה זכאי המוכר להארכה בלוחות הזמנים למסירת החזקה"

3.ביום 21.5.2013 חתמה התובעת באמצעות אחותה איילה תורג'מן על הסכם לביצוע שינויים (להלן: הסכם השינויים", נספח 2 לתצהיר דינה) הקובע בסעיף 8:

"מובהר כי הסכם זה עלול לגרום לאיחור במועד מסירת החזקה כפי הגדרתו של המונח בהסכם המכר שבין הדייר לבין היזם של עד 34 שבועות (להלן : "תקופת העיכוב") ובסך הכל לעיכוב מצטבר של עד 34 שבועות בגין כלל השינויים שהוזמנו עד לחתימת הסכם זה אם הוזמנו. העיכוב עלול להיגרם אף אם בסופו של דבר לא בוצעו השינויים נשוא הסכם זה מן הטעמים העולים מההסכם. הדייר מוותר על טענה או סעד בגין תקופת העיכוב. הקבלן מתחייב לעשות כל מאמץ סביר כדי להקטין ככל הניתן את תקופת העיכוב". (נספח 2 לתצהיר דינה).

4.מועד המסירה הקבוע בחוזה הוא 30.10.2014, בפועל הדירה נמסרה ב 20.8.2015, קרי 10 חודשים לאחר המועד הקבוע בחוזה. יצוין שטופס 4 לבניין בו מצויה הדירה ניתן רק ביום 31.5.2015 – 7 חודשים לאחר מועד המסירה החוזי. על פי סעיף 7.2 לחוזה, לא ניתן למסור את החזקה בדירה לפני קבלת טופס 4.

5.מאחר ומועד המסירה הקבוע בחוזה חלף, ולאחר פניית ב"כ התובעים (נספח 3 לתצהיר דינה) התקבלה תשובת הנתבעת שמועד המסירה המשוער יהיה באוגוסט 2015 (נספח 4). בתשובה למכתב הנתבעת עמד ב"כ התובעים על קבלת פיצויים המגיעים לו על פי הדין, תוך שטען שהאיחור בבניית הבניין ומסירת הדירה איננו קשור לשינויים כאלה ואחרים ובכל מקרה התובעים דורשים לקבל פירוט של רשימת השינויים שהוזמנו והקשר בינם לבין דחיית מועד המסירה (נספח 6 לתצהיר דינה). תשובה מפורטת בעניין זה לא ניתנה ונוכח סירובה של הנתבעת לפצות את התובעים הוגשה התביעה שלפניי.

טענות הצדדים

6.לטענת התובעים, הנתבעת הפרה את החוזה עימם בסרבה לשלם להם את הפיצויים להם הם זכאים על פי חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן : "החוק"), באמתלה שהדחייה במסירת החזקה היא פועל יוצא של הזמנת השינויים על ידי התובעים (נספחים 3, 5 לכתב התביעה). הנתבעת לא פירטה את הקשר בין השינויים שהתבקשו לבין הדחייה ובכל מקרה סעיף 8 להסכם השינויים אינו קובע דחייה אוטומטית של 34 שבועות. הסעיף מתייחס לאפשרות של דחייה כזו, אך בכל מקרה היא צריכה להיות קשורה להזמנת השינויים וטיבם.

לגופו של עניין, התובעים נתנו הנחיות תכנון בדבר מיקומי חשמל ואינסטלציה בזמן, ואלה נלקחו בחשבון ביחס למועד המסירה שנקבע בחוזה ולא היה בהם כדי לגרום לעיכוב כלשהו. בתמיכה לתביעה צורפה חוות דעתו של המהנדס יגאל ברגמן (להלן: "המהנדס") וחוות דעתו של השמאי מאיר פרץ (להלן: "השמאי").