ת"א 11171-06-12 ליאלין ואח' נ' נסר אלדין ואח'

לפני בקשת הנתבע 1 ("הנתבע") לדחיית התובענה או מחיקתה בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת. הנתבעת 2 ("הנתבעת") הצטרפה לבקשה, אולם עתרה לדחיית התובענה ולא למחיקתה, תוך חיוב התובעת בהוצאותיה.

התביעה היא תביעה לנזקי גוף שלטענת התובעת גרם לה הנתבע, בעת ששניהם עבדו במשרד לבטחון פנים, והנתבע תקף את התובעת וגרם לה לחבלות, שמתבטאות לטענת התובעת בנכות פסיכיאטרית שנגרמה לה.

התובעת לא עמדה בהחלטת בית המשפט להגיש תצהירי עדות ראשית לקראת ישיבת הוכחות שנקבעה ליום 21.4.2015, אף לא בהחלטה שהתירה לה לבקשתה להאריך את המועד לכך. למרות שתצהיריה לא הוגשו, לא בקשה לדחות את ישיבת ההוכחות, ונגרם בזבוז זמן שיפוטי יקר. הסבריה אינם ממין הענין: כי בינתיים אובחנה כסובלת גם מפיברומיאלגיה ובדעתה להגיש חוות דעת נוספת. כל זאת ללא בקשת רשות מתאימה. הנתבע הוא אדם פרטי, שעצם קיום התביעה נגדו מפריע לו בניהול חיי היומיום, ובשים לב להתנהלות התובעת בקש לדחות את התביעה נגדו.

החלטתי התעכבה על מנת שלא תינתן בעידנא דריתחא. אודה כי התנהלות התובעת הובילה למחשבות נוגות על תפקידם של הצדדים בבית המשפט ועל הכלים שניתנו להילחם בתופעה של זלזול בזמנו של בית המשפט ושל הצדדים האחרים.

כעבור זמן החלטתי לדחות את הבקשה לדחיית התביעה. למרות ההתנהלות הבלתי ראויה, בקדמת התביעה עומדת תובעת שבידיה אולי עילת תביעה ראויה, ואין זה ראוי לסגור בפניה את דלתות בית המשפט. הנתבע זכאי אמנם לדיון עניני ומהיר, אך בשקילת זכויותיהם של הצדדים, אני סבורה כי הנזק שעלול להיגרם לתובעת כתוצאה מדחיית תביעתה אינו שקול ואינו מתקרב להיות שקול לנזקו של הנתבע כתוצאה מן ההתארכות בדיון. יצוין כי מחיקת התביעה, כבקשתו החלופית של הנתבע, ודאי לא תועיל לצדדים יותר מאשר תיקון המצב שנוצר.

משום כך אני דוחה את הבקשה לדחיית התביעה, ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעים את הוצאותיהם בגינה, בסכום של 2,000 ₪ לכל אחד מן הנתבעים, תוך 30 יום, כתנאי להמשך ההליכים.