ת"א 11162-03-14 י.י. כהן הנדסת חשמל בע"מ נ' חמי געש אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

1.לפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובעת להפקיד ערובה מספקת לתשלום הוצאותיה, היה וייפסקו לטובתה, בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות).

2.בספטמבר 2012 נכרת בין הצדדים חוזה להתקנת מערכת חשמל וביצוע עבודות חשמל במתחם חמי געש. עניינה של התביעה בסכומי כסף אותם חייבת הנתבעת לתובעת, לפי הטענה, בגין ביצוע העבודות האמורות. סכום הפיצוי המתבקש במסגרת התביעה עומד על סך של 1,143,662 ש"ח. לאחר הגשת כתב הגנה הגישה הנתבעת תביעה שכנגד (על סך של 92,970 ש"ח), שעניינה הפרת התחייבות של התובעת (היא הנתבעת שכנגד) לבצע עבודות מסוימות בהתאם להסכם בין הצדדים.

3.עם הגשת התביעה שכנגד הוגשה בקשה לחיוב בהפקדת ערובה. לטענת הנתבעת, סעיף 353א לחוק החברות קובע חזקה לפיה יש לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה, והנטל להוכיח שמתקיימות נסיבות המצדיקות פטור מערובה מוטל על התובעת. עוד נטען כי יש להתחשב במקרה זה בגובה התביעה ובהיקף העבודה הצפוי לנתבעת בהתגוננות מפני התביעה.

התובעת טענה בתגובה כי סיכויי התביעה טובים וכי טענותיה מוצקות. עוד טענה התובעת כי מצבה הפיננסי הוא טוב וביכולתה לממן הוצאות אם ייפסקו נגדה. לתמיכה בטענה זו צרפה התובעת שלושה מסמכים. האחד, דוח רווח והפסד נכון ליום 31.12.2013, ממנו עולה כי לתובעת יש רווח גולמי בשיעור של כ-58% (בסכום של למעלה מ-14 מיליון שקלים), וכי יש לה רווח בסכום של כמעט מיליון שקלים. השני, אישור מיום 11.6.2014 מרואה החשבון של התובעת, ממנו עולה כי השווי המופחת של נכסי התובעת מוערך ביותר משני מיליון שקלים ואיתנותה הפיננסית תאפשר תשלום הוצאות בסך של 200,000 ש"ח. השלישי, אישור בנק בו מנהלת התובעת את חשבונותיה, ולפיו התובעת אינה מנצלת את תקרת מסגרות האשראי שלה. לחלופין טענה התובעת כי ניתן להסתפק בערבות אישית של בעל המניות של התובעת.

בתשובה לתגובה טענה הנתבעת כי התובעת נמנעה מצירוף מסמכים רלוונטיים שיעידו על איתנותה הפיננסית, ובהם הדוח השנתי בדבר מצבה הכלכלי אשר הוגש לרשויות; מצבת הנכסים שלה; פירוט הכנסות עתידיות וכן התחייבויות שנטלה על עצמה. עוד טענה הנתבעת כי דוח רווח והפסד שהוגש הוא טיוטה בלבד, הנעדרת חתימותיהם של רואה החשבון ומנהלה של התובעת. עוד צרפה הנתבעת את פרטי התובעת המופיעים ברשם החברות. מהדוח עולה כי הדוח השנתי האחרון שהתקבל מהחברה מעודכן לשנת 2011, וכי לתובעת שעבודים מוגבלים בסכום של 527,856 ש"ח ו-13 שיעבודים ללא הגבלה.

4.סעיף 353א לחוק החברות קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף 353א קובע חזקה לפיה יש לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. חזקה זו ניתנת לסתירה באחת משתי דרכים: החברה התובעת תוכיח כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת היה והאחרונה תזכה בהליך המשפטי; או, בית המשפט ישתכנע כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה. כפי שנקבע בשורה ארוכה של הלכות, הרציונל בקיומה של החזקה האמורה הוא למנוע הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה לשם הימנעות מתשלום הוצאות שייגרמו לנתבעים בניהול ההליך המשפטי (ראו, בין היתר, רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פיסקה 6 להחלטת השופט א' גרוניס (13.7.2008) (להלן: עניין אואזיס)). עוד נקבע כי במסגרת שיקול הדעת המסור לבית המשפט בבחינה האם נסתרה החזקה בדבר הפקדת ערובה על בית המשפט לבחון שורה של שיקולים, ובהם, זכות הגישה לערכאות; סיכויי התביעה והאם הוגשה בתום לב; האם מצבה הכספי של התובעת נגרם, לכאורה, כתוצאה ממעשי הנתבעת, והאם הבקשה להפקדת ערובה נועדה למנוע תביעה אמיתית של החברה התובעת (ראו, שם).

5.ככלל, על מנת לעמוד על איתנותה הכלכלית של חברה יש לבחון את מאזניה של החברה ובכללם, את נכסיה, רווחיותה ויכולתה לפרוע חוב באופן מיידי (ראו, בש"א (ב"ש) 6484/09 קיבוץ זיקים אגודה שיתופית בע"מ נ' דוגוש בנין והשקעות תכנון ופיתוח בע"מ (6.7.2010)). במקרה שלפניי הציגה התובעת, כאמור, שלושה סוגים של מסמכים: דוח רווח והפסד; אישור רואה חשבון ואישור מהבנק. עיון במסמכים אלה מעלה כי נכון לשנת 2013 היה לחברה מחזור עסקי גדול למדי, מתוכו נותרה ברווח "נקי" של כמיליון ש"ח. עוד נראה כי יש לחברה נכסים בשווי מופחת של כשני מיליון שקלים, אולם ממכתב זה לא לגמרי ברור האם הנכסים כולם שייכים לחברה, שכן רואה החשבון ציין כי מדובר בעלות מופחתת של נכסים "המוחזקים על ידי החברה בין במישרין ובין בעקיפין". מאישור הבנק נראה כי לחברה יש מספר מסגרות אשראי, והגם שהיא אינה מנצלת את כולן, הרי שמרביתן מנוצלות על ידיה (ובגובה מצטבר של למעלה מ-1,500,000 שקלים).