ת"א 11152-09-12 דאהר ואח' נ' עיסאווי ואח'

1.שלוש בקשות תלויות ועומדות לפני בתיק.

בקשתו של הנתבע 1, המוגשת באמצעות היורשים, למחיקת התביעה נגדו על הסף; בקשתה של הנתבעת 13 לדחיית התביעה נגדה על הסף ולחילופין למחיקתה על הסף ובקשת מטעם צד ג', סאלח נימר קדח, אחיו של הנתבע 11, להצטרף כנתבע נוסף להליך.

התובע מתנגד לכל הבקשות.

2.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות בתיק, בבקשות על נימוקיהן ובתגובות שהוגשו, שוכנעתי כי דין הבקשה הראשונה והשלישית להידחות ודין הבקשה השנייה להתקבל.

3.אקדים ואומר כי בגדרי כתב התביעה המתוקן יוצר התובע, במידת מה, ערבוביה בין מונחים שונים ועילות שונות כנגד הנתבעים מבלי לעשות הבחנה כנדרש ומתחייב ומבלי ליצור זיקה בין הנטען בגוף לתביעה לסעדים המבוקשים בה.

למעשה גם בתביעה המתוקנת מעלה התובע טענות שונות בגין רשלנותה של הנתבעת 13, הוועדה המקומית לתו"ב גבעת אלונים (להלן: "הוועדה") והפרת חובות חקוקות על ידה, מבלי ליתן לעוולות נזיקיות אלה כל ביטוי מפורש בסעדים הנדרשים בה.

אם סבור התובע כי עומדת לו עילה נזיקית כנגד הוועדה ו/או צדדים אחרים להליך, היה עליו להביא בתביעתו פירוט לנזקים אלה, לדרוש בתביעתו סעד כספי, ל'כמת' סעד זה ולשלם עליו אגרה. משלא עשה כן, חרף החלטת ביהמ"ש מיום 28.5.14, אין מקום במסגרת הליך זה להעלאת טענות נזיקיות כלל.

משבחר התובע להגדיר את התביעה כתביעה של חלוקה ופירוק שיתוף וצמצמם את הסעדים הנדרשים בה לעילה זו, אין ולא היה מקום לצירוף הוועדה להליך ולמחלוקת בין הצדדים כאשר ברי כי כל חלוקה שתוצע בסוף ההליך, תהא כפופה לאישור הוועדה בהתאם לסעיף 143 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965. העובדה כי אישור תשריט חלוקה הינו תנאי מוקדם לצו חלוקת המקרקעין בעין ע"י ביהמ"ש (סע' 38 לחוק המקרעין, תשכ"ט – 1969), אינו מצדיק את צירפה של הוועדה כצד להליך.