ת"א 11049-12-14

1.בפני תביעה לסעד הצהרתי לפיו מבוטל פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה ביום 26.11.90 , לפינוי וסילוק יד של המשיב מנכס שבבעלות המבקשת (נספח א' לתביעה , להלן – "פסק הדין") מחמת תרמית והטעיה של המבקשת בבקשתה למתן פסק דין. בנוסף טען המשיב כי המבקשת, זנחה או ויתרה על פסק הדין במרוצת השנים ואין בידה לטעון כיום לתוקפו כפסק דין מחייב ולהביא לפינויו .

2. הבקשה שבפני היא לסילוק התביעה על הסף משניתן פסק דין חלוט בתביעה הקודמת בת.א.9657/90 (להלן-"התביעה הקודמת") לאחר שהוגשה בקשה של המשיב לביטולו (להלן-"הבקשה לביטול") בעילות זהות לתביעה זו, אשר נדחתה בהחלטתו של כב' הרשם פוני מיום 11.3.14 (נספח א' לבקשה, להלן-"החלטת הרשם") . כך גם נדחה ערעורו של המשיב על החלטת הרשם בפסק דין שנתן כב' השופט א' רון ביום 30.7.14 (להלן – "פסק הדין בערעור").

טענות הצדדים:

3.המבקשת טוענת לקיומו של השתק עילה ולאי עמידה בתנאים לביטול פסק דין בהיעדר ראיות חדשות שהתגלו למשיב לאחר שניתנו החלטת הרשם ופסק הדין בערעור. להיפך הוא הנכון, ראייה נוספת שהמשיב טוען כי יש בה כדי לבסס את התביעה , הוגשה כבר במסגרת הבקשה לביטול ונטען לגביה גם במסגרת הערעור על החלטת הרשם (להלן-"הערעור"). אין גם באותה ראייה לכאורה , שהמשיב תומך עליהן את תביעתו, כדי לשנות את תוצאת פסק הדין לפיו הוא נטש את הנכס ואיבד את זכותו בו כדייר מוגן.

טענות המרמה , ההטעיה ו/או ויתור ומניעות הועלו בבקשה לביטול ובערעור שהמשיב טען להיותן רלוונטיות לה ואין בידו לטעון כיום, לאחר שהן דחייתן כי דינן להתברר מחדש במסגרת התביעה.

4. המשיב טען מנגד כי לא מתקיים השתק עילה . בתביעה הקודמת הוא נתבע ואילו בתביעה זו הוא תובע ויש לאפשר לו להוכיח את טענותיו כתובע נגד תוקפו של פסק הדין. יתירה מכך, המבקשת היא שטענה כנגד סמכותו של בית המשפט לברר את טענת המרמה וההטעיה במסגרת הבקשה לביטול ולפיכך, אין בידה לטעון להשתק עילה . נכון הדבר לדידו בפרט משעסקינן בטענת מרמה בהתנהלות של המבקשת על מנת לקבל פסק דין בהיעדרו . לפיכך יש לאפשר לו לטעון כנגד תוקפו של פסק הדין ולו גם משיקולי צדק ולפי סמכותו הטבועה של בית המשפט לברר זאת מחמת המרמה.

המשיב הוסיף כי הוא לא טען במסגרת הבקשה לביטול שהמבקשת זנחה או ויתרה על זכותה מכוח פסק הדין ויש לברר את טענותיו אלו שלא נידונו ולא הוכרעו בתביעה הקודמת.

5. הראיה הנוספת עליה בין השאר תומך המשיב את התביעה היא לגרסתו מסמך בכתב של המבקשת שהובא לידיעתו במסגרת הליך אחר שמתנהל בנוגע לנכס. לפיכך, יש לתן לו את יומו להוכיח את תביעתו.

דיון ומסקנות:

השתק עילה- המסגרת הנורמטיבית:

6. השתק עילה משמעו כי כאשר מוגשת תביעה שנידונה והוכרעה אין לדון בתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, ככל שמדובר בעילה זהה .

על כך מצינו בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 שקבע:

"מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם 'נבלעה'...בפסק הדין אשר הכיר בזכותו ובא במקום העילה שאיננה עוד...וכן אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, אזי אומרים שקם מחסום... המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת...".

המבחן לבחינת זהות העילות בין שתי תובענות, הוא בחינה רחבה אם מדובר בהתדיינות נוספת באותו עניין עצמו. מקום בו התובע, יכול היה לרכז את כל העובדות והטענות שבתובענה החדשה כבר בהתדיינות בתובענה הראשונה, תיחשבנה שתיהן כבעלות עילות זהות .לצורך בחינת הדברים "אין לדקדק במרכיבים משניים, ויש לראות את העיקר- את התשתית הבסיסית של העילה"(ע"א 8/83 ‏‎דן גורדון‎ ‎נ' כפר מונאש - מושב עובדים‏, פ''ד לח(4) 797 , 801 , להלן-"פרשת מונאש"; רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים, פ"ד נז(5) 691).