ת"א 10877-03-15

1.מונחת לפני בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת שהתייתרה.

2.עסקינן בתביעה לצו עשה "המורה לנתבע (להלן גם: "הבנק") לפתוח חשבון עסקי לחברה התובעת ... ולאפשר לתובעת לנהל חשבונה כדין", סעד שאינו נדרש עוד נוכח העובדה כי ביום 12.3.15, כשבוע ימים לאחר הגשת התביעה ויומיים לאחר המצאתה למבקש, עודכנה המשיבה כי פתיחת החשבון (חשבון נש"מ – "נותן שירותי מטבע") אושרה וביום 16.3.15 הגיע נציג המשיבה לסניף הבנק ופתח חשבון ע"ש המשיבה.

3.משכך עתר המבקש בבקשה שלפני, אשר בתגובה לה נתנה המשיבה הסכמתה למחיקת התביעה בכפוף לפסיקת הוצאותיה בעין.

4.הצדדים חלוקים באשר לזכאותה של המשיבה להוצאות.

לשיטת המשיבה זכאית היא להוצאותיה, זאת משנאלצה, נוכח התנהלותו של המבקש (כמתואר בכתב התביעה), לפנות לבית המשפט ולעתור לסעד שנתבקש, כשלטענתה "אלמלא היתה מוגשת התביעה לא היה נפתח החשבון ".

מנגד טוען המבקש כי משהתקבלה בקשתו לסילוק על הסף אין המשיבה זכאית להוצאותיה, באשר אין לחייב בעל דין שזכה בהוצאות בעל הדין שכנגד, מה גם שלגופו של עניין אין כל קשר בין הגשת התביעה לפתיחת החשבון, אשר התאפשרה לאחר שהושלמו כל הבדיקות בהן הוא מחויב מכוח הוראות הדין (בשים לב לעיסוקה של המשיבה – נש"מ).

5.הצדדים הסמיכוני לפסוק במחלוקת על דרך הפשרה בהתאם להוראת סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984

6.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים בכתב (על צרופותיהם) ובעל פה, כמו גם לתצהירים שהגיש המבקש בתמיכה לבקשה ולתשובה לתגובת המשיבה (עליהם לא נחקר), מוצאת אני בשים לב למכלול כולו, לרבות לשלב הדיוני המקדמי בו הסתיים ההליך, לחייב את המבקש בתשלום הוצאות המשיבה בסך כולל של 12,000 ₪.

ההחלטה ניתנה על ידי כרשמת.