ת"א 1084-09-14 ברטוב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ נ' לילינבלום

תובענה שבין לקוח, עו"ד במקצועו, לבין הבנק בו ניהל התובע את חשבונותיו.

התובע, עו"ד ותיק (בעל ותק של מעל לחמישים שנים), אשר ברבות השנים ניהל חשבונות בנק רבים אצל הנתבע, הן חשבונות אישיים, והן חשבונות נאמנות. בבסיס המחלוקת שבין הצדדים, עומד חשבון נאמנות אשר נפתח על ידי התובע כמנהל עיזבונה של המנוחה יהודית שטראוס ז"ל...

משך תקופה של כחמש שנים בהן נוהל חשבון הנאמנות הנ"ל, מסר התובע במסגרת תפקידו ועבודתו, המחאות מחשבון הנאמנות, אשר לא כובדו בעילת "המנוח נפטר", הגם שמדובר בחשבון נאמנות, והתובע, לשמחתו, עודנו בחיים. במסגרת זאת סורבו ארבע המחאות, החל משנת 2009 וכלה בשנת 2014.

התובע הפנה לכך כי הסירוב האחרון, היה בשנת 2014, עת שמסר המחאה מחשבון העיזבון לתשלום אגרת בית המשפט בנוגע לבקשה אשר הוגשה בתיק העיזבון, סירוב אשר לגישת התובע הביא לפגיעה בשמו הטוב, בעיקר כאשר יכולתו של התובע למסור המחאות למערכת בתי המשפט הוגבלה כתוצאה מכך (עניין אשר הוסדר לאחר שנשלח מכתב הסבר מטעם הנתבע), ולגישת התובע, לקיום עילת תובענה הן במישור הנזיקי בגין עוולת הרשלנות (מקום שחלפו כחמש שנים בהן שבה על עצמה אותה תקלה) והן בגין הוראות חוק איסור לשון הרע.

הנתבע ציין כי אי כיבוד ההמחאות היה כתוצאה משגגה בשל סיווג שגוי של החשבון במחשבי הבנק, ולגישתו די היה בהתנצלות אשר נמסרה לתובע, ואף נשלח מכתב הסבר והתנצלות שהיה מופנה כלפי הנהלת בתי המשפט (בשל עיסוקו של התובע כעו"ד, והפגיעה ביכולתו לשלם אגרות כתוצאה מאותה שגגה).

הנתבע סבור, כי מדובר בשגגה שנעשתה בתום לב, וכפרסום שכזה, אינה מהווה פרסום לשון הרע כהגדרתו. בין היתר, מצביע הנתבע על כך כי אי כיבוד טכני במהותו (להבדיל, מהיעדר כיסוי או עילה מהותית אחרת לחילול) אינו משליך על שמו הטוב של התובע, וככל שהייתה פגיעה שכזאת, הרי מדובר בזוטי דברים, ובכל מקרה, ככל שיש לפסוק פיצוי, הרי שיש לעשות זאת במשורה, שכן לא הוכח כלל כי נגרם לתובע כל נזק שהוא.