ת"א 10825-06-15

1.התובעת הגישה תביעה לפיצוי כספי וצו מניעה קבוע כנגד הנתבעים, בטענה כי אלה הפרו את זכויות היוצרים שלה בכך שהשמיעו בפומבי יצירות – הקלטות קוליות, שמקורן ברשומות קול – תקליטים ו/או תקליטורים ו/או כל אמצעי תיעוד או הקלטה אחר (להלן: "מוסיקה מוקלטת"), שלתובעת הזכות להרשות את השמעתם בפומבי בשטח מדינת ישראל.

2.במועד שנקבע לשמיעת הראיות, ביום 19.6.16, הודו הנתבעים, באמצעות הנתבע 2, בזכויות התובעת ובהפרתן והדגישו כי כל טענותיהם מתמקדות בגובה הפיצוי לתשלום לתובעת. בכך, ויתרו על כל טענה אחרת שנטענה כלפיהם בדבר אחריותם להפרות הנטענות.

גם במסגרת כתב ההגנה הודו הנתבעים בהשמעה פומבית של מוזיקה מוקלטת בחנויות שבבעלותם ושליטתם ובזכויות התובעת.

מהטעם האמור ויתרו הצדדים על שמיעת הראיות וטענו, במסגרת סיכומים בכתב, לעניין גובה הפיצוי שעל הנתבעים לשלם לתובעת.

3.התובעת, בכתב תביעתה טענה ל-6 הפרות מתועדות של זכויותיה ודרשה בגין כל הפרה את הסך המרבי הקבוע בסעיף 56 לחוק זכויות היוצרים, התשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכויות היוצרים") בסך 100,000 ₪ לכל הפרה ואולם, לצורכי אגרה בחרה להעמיד את סכום התביעה על סך 120,000 ₪ כולל.

4.הנתבעים טענו כי יש לראותם כ"מפר תמים", בהתאם להוראת סעיף 58 לחוק זכויות היוצרים הקובע את הדברים הבאים: "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה".

טען הנתבע 2 כי החברה, הנתבעת 1 הוקמה על ידי אביו שהינו תושב קנדה, והוא התבקש על ידי אביו לנהל את החברה שהחזיקה חנויות למוצרי אופנה בבאר שבע.

לטענתו, בהיותו עולה חדש בארץ סבר בטעות, כי די בתשלום תמלוגים בגין זכויות יוצרים לארגון הבינלאומי CISAC והראיה לכך מבחינתו שגם ארגון אקו"ם, אשר פנה אליו בדרישה לתשלום עבור תמלוגים בגין השמעת מוסיקה, נסוג מדרישתו לאחר שהוכיח בפניהם כי משלם הוא תמלוגים לארגון הבינלאומי בשם CISAC.

לטענתו, כאשר פנתה אליו התובעת בדרישת תשלום סבר, כי לא חלה עליו חובת תשלום ועל כן לא הסדיר את התשלומים מולה. לטענתו, התובעת לא השכילה להסביר באופן מפורט על מהות התשלום ובהיותו עולה חדש המתקשה בשפה העברית לא הבין עד תום את דרישות התובעת.

עוד טענו הנתבעים טענות הנוגעות לעצם דרישות תשלום התמלוגים ושיעורם בהינתן גודל החנות, סיווג החנות וכדו'. כאשר, לטענתם, לגבי חלק מהחנויות אלה נסגרו זה מזמן.

בהינתן כל האמור טענו הנתבעים, כי לא ידעו שיש עליהם לקבל הרשאה מהתובעת, בהיותה גוף המייצג את מפיקי התקליטים, לטענתם לא הכירו את ארגון התובעת וסברו בתום לב כי בהסדרת נושא התמלוגים להשמעת מוסיקה מול ארגון CISAC, מוגנים הם מפני דרישות ו/או תביעות בנושא מגופים אחרים.

בהינתן האמור טענו הנתבעים כי יש מקום לדחות התביעה לפיצוי כנגדם בהיותם מפר תמים ולכל היותר לחייבם בסכום שעומד ביחס ישיר להיקף המחדל שנפל לפתחם ובהינתן הנסיבות המיוחדות הנוגעות לנסיבות ההפרות דנן.