ת"א 10820-03-16 סולימניאן נ' ששה יהורם בע"מ

הבקשה היא לחייב התובע בהפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

1.בהפעלת סמכותו לפי התקנה נדרש בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין הבטחת הוצאותיו של נתבע. התקנה פורשה באופן מצמצם (רע"א 10905/07 נאות אואזיס נ' זיסר. ניתן ביום 13/7/08) וסמכותו של בית המשפט להפעילה היא בעיקר מקום בו מתרשם בית המשפט כי יש מדובר בניהול תביעת סרק או כשנדמה שסיכויי התביעה נמוכים (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל, פ"ד נח(5) 865). בצד האמור על בית המשפט לבחון את מאפייניו הייחודיים של המקרה (רע"א 3601/04 ו'צנ'ון נ' מדינת ישראל מנהל ההגירה. ניתן ביום 18/10/07).

2.למרות שלכאורה כבר התנהל הליך בעניינים של הצדדים, הרי שבפועל למעשה טרם נבדקו וממילא טרם נבחנו טענותיו של התובע לגופן. מכאן שלא ניתן לשלול את סיכויי התביעה. יחד עם זאת יש לשים לב כי כתב התביעה לכשעצמו טרם מבסס את התביעה לאשורה, אלא במסגרתו מתבקש צו למתן חשבונות כדי לנסות לאשש הטענה לגביית יתר ולבסס את התביעה. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מכך שעל-פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור לגבי עניינם של הצדדים (ע"א 34918-03-15) רשאית היתה הנתבעת להמשיך בהליכי גבייה נגד התובע; ולא נסתרה טענת הנתבעת כי עד כה לא שילם התובע את חובו לנתבעת וזו לא הצליחה אלא לגבות סכום של 1,200 ₪ מתוך חוב של כ- 44,000 ₪.

3.מכל האמור באיזון שבין זכויות הצדים, מצאתי כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה במקרה זה. מאחר שאין למנוע גישה לערכאות אך בשל הצורך בהפקדת ערבון אני מוצא להעמיד את גובה הערבון על סכום של 5,000 ₪.

הסכום יופקד תוך 30 ימים מהיום והפקדתו היא תנאי לניהול התביעה.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ו, 27 יוני 2016, בהעדר הצדדים.