פלוני נ' עיריית נוף הגליל

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב נפילתו כתוצאה ממפגע במדרגות המצויות בתחום שטח ציבורי עליו אחראית עיריית נוף הגליל (להלן: "הנתבעת").

התובע יליד 1995, לטענתו, ביום 28.9.2020 בדרכו הביתה בסביבות השעה 19:00, נתקל במפגע בזמן ירידתו במדרגות המובילות מרחוב הזית – רחוב העלייה בנוף הגליל לכיוון חדר מיון קדמי (נעמ"ת לשעבר) (להלן: "המדרגות" או "המפגע"). כתוצאה מכך, סובב את קרסולו, נפל ושבר את ברכו הימנית (להלן: "התאונה").

התובע טוען כי זכאותו לקבלת פיצויים בגין נזקי גופו נובעת מעצם רשלנותה של הנתבעת, וכי מעשיה הם בגדר הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). זאת ועוד, לטענתו, מתקיימים בענייננו התנאים להחלת הכללים שבסעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין, שעניינם "הדבר מדבר בעד עצמו" ו- "חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים", אשר לפיהם הנטל להוכחת העדר רשלנות מוטל על הנתבעת.

הנתבעת טוענת מנגד, כי נטל ההוכחה רובץ על שכמיו של התובע מכוח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", אשר לפיו יש להטות את מאזן ההסתברויות בשיעור של 51%. הנתבעת אינה חולקת על העובדה כי התובע נפגע אך היא חולקת על מיקום התאונה ושוללת כל אחריות מצידה. לטענתה, התובע כשל בהוכחת מיקום התאונה, לא כל שכן, את אחריותה בגינה, ולפיכך, יש לדחות את התביעה נגדה.

התובע צירף לתביעתו חוות דעת רפואית מטעמו, שנערכה ע"י ד"ר אסא לב-אל אשר קבע כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 45%, וזאת לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), מאחר שלדעתו אין באפשרות התובע לחזור לעבודה ומצבו ילך ויחמיר עם חלוף הזמן.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר קליגמן מרדכי אשר קבע כי נותרה לתובע נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 10%, בהתאם לסעיף 35(1)(ב) לתקנות במל"ל.