פלוני נ' קינן ואח'

פתח דבר

1. בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, יליד X.X.1950, בתאונת דרכים מיום 10.1.2021 (להלן: "התאונה"), מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

2. כמצויין בסעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית של התובע, התאונה התרחשה בעת שחצה כביש ואופנוע התנגש בו.

3. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") היא מבטחת האופנוע שהיה מעורב בתאונת הדרכים, והיא מודה באירוע ומכירה בחבותה לפצות את התובע בגין נזקיו.

4. משכך המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת מצבו התפקודי של התובע, גובה הנזק אשר נגרם לו, וכפועל יוצא מכך גובה הפיצוי לו הוא זכאי.

    

   הפגיעה והנכות הרפואית

5. כאמור, התאונה אירעה ביום 10.1.2021, ועל פי תיאור התובע, הוא נדרס במעבר חציה על ידי אופנוע.

6. לאחר התאונה פונה התובע באמצעות אמבולנס לבית החולים איכילוב (להלן: "בית החולים").

7. על פי סיכום הביקור של בית החולים מיום 11.2.2021 עולה כי מדובר בחבלה רב איברית, התובע עבר ניתוח בהרדמה מלאה לקיבוע שברים, ונקבע כי זקוק לשיקום מוסדי (נספח ה' לתיק המוצגים של התובע).

    

8. בית המשפט מינה בתיק זה את ד"ר יוסף לייטנר כמומחה בתחום האורתופדיה, אשר קבע בחוות דעתו מיום 3.5.2022 כי לתובע נכויות כדלקמן:

   • רגל שמאל (מפרק ירך, ברך וקרסול): נכות בשיעור של 80% לפי סעיף 32(1)(ו) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1956 (להלן: "תקנות הנכות"), הנובעת כולה מהתאונה.

   • בנוסף קבע המומחה נכות בכתף שמאל בשיעור של 20% לפי סעיף 41(4)(ג) לתקנות הנכות, כאשר מחצית מנכות זאת מיוחסת לתאונה.

   • עוד קבע המומחה כי ככל ויומלץ לתובע לבצע ניתוח נוסף, וככל שמבקשים להעריך את מצבו העדכני לאחר הניתוח, יש לבצע בטווח של כחצי שנה לאחריו הערכת נכות מחודשת.

9. ואכן, ביום 5.9.202 עבר התובע ניתוח נוסף, ובעקבותיו נבדק שוב על ידי ד"ר לייטנר.

10. ביום 3.5.2023 נחתמה חוות דעתו המעודכנת של ד"ר לייטנר, במסגרתה קבע כי מצב הרגליים הורע מאז הבדיקה הראשונה, כי שרירי השוק השמאלית מנוונים וכף הרגל תלויה בתנוחת CAVUS ללא יכולת ליישר אותה, ומעריך את נכות התובע בשיעור של 90% לפי סעיף 35(1)(ז) לתקנות הנכות כתוצאה מפגיעה באגן, מפרק ירך וקרסול שמאל.

    עוד קובע המומחה כי לא חל שינוי בנכות הכתפיים כפי שנקבע בחוות דעתו הראשונה, קרי 10% בגין הכתף.

11. בהתאם להלכה, ככלל לא יסטה בית המשפט מחוות דעת המומחה מטעמו בהיעדר נימוקים משכנעים (ראו לדוגמא ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949; ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מוניטי רבי (פורסם בנבו, 31.12.1988).

12. הדבר נכון ביתר שאת מקום בו הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה, ולא ניסו להראות, במסגרת חקירה כאמור, כי נפל פגם במסקנותיו.

13. במקרה דנן, ניכר מחוות הדעת כי המומחה בדק את התובע, בחן את כל ההיבטים של הפגיעה וקבע את הנכות הרפואית בהתאם לשיקול דעתו המקצועי.

14. משכך אני קובע כי נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה עומדת על 91% כפי שהעריך מומחה בית המשפט ד"ר לייטנר.

     

     

     

    תוחלת חייו של התובע

15. בהחלטתי מיום 11.1.2022 מיניתי את פרופ' רפאל קטן כמומחה מטעם המשפט בתחום האונקולוגי, אשר התבקש לקבוע את נכות התובע שאינה קשורה לתאונה ואת השפעתה על קיצור תוחלת החיים, וזאת נוכח מחלת הסרטן ממנה סבל התובע בשנת 2007.

16. ביום 4.3.2022 הגיש פרופ' קטן את חוות דעתו וקבע כי מחלת הסרטן ממנה סבל התובע בשנת 2007 לא גרמה לנכות או קיצור כל שהוא בתוחלת חיו.

17. בנוסף מונה פרופ' משה וינטרוב כמומחה בתחום הרפואה הפנימית, והוא התבקש לקבוע את נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה, את הנכות שאינה קשורה אליה, וכן את השפעתה על קיצור תוחלת החיים נוכח גורמי סיכון שאינם קשורים לתאונה.

18. ביום 27.3.2022 הגיש פרופ' וינטרוב את חוות דעתו וקבע כי הסיבה היחידה לקיצור בתוחלת חייו של התובע היא העובדה שהוא מעשן, ובהתאם העריך שתוחלת חייו תקוצר ב- 4.9 שנים.

19. סוגיית קיצור תוחלת החיים הינה כאמור סוגיה קשה, כפי שציין כב' השופט (כתוארו אז) א. ריבלין בע"א 10842/02ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' סייג(מיום 20.9.2006):

    "ראשית, סוגיית קיצור תוחלת החיים. סוגיה זו - קשה היא. קשה היא במישור העקרוני, וקשה היא גם במישור היישומי. תחושה של אי-נוחות מלווה את העיסוק במועד פטירתו הצפוי של אדם, אי-נוחות בשל מהות העניין וגם בשל היומרה-לכאורה הטמונה בכך. את מועד פטירתו של אדם - אדם בריא ואדם שנפגע בגופו - איש אינו יכול לחזות. אכן, 'כל המצוי בנושא זה של קביעת קיצור תוחלת חיים, יודע עד כמה קיים קושי לקבוע זאת, ועד כמה חלוקות הדעות בנושא זה בין המומחים השונים' (ע"א 2099/94 חיימס נ' איילון, פ"ד נא(1) 529, 534). יחד עם זאת, כפי שהדבר נעשה לא אחת בדיני הפיצויים, העוסקים תכופות בעתיד וממילא - בתחזיות והשערות, גם בהקשר זה עשוי בית המשפט לקבוע ממצא, ובלבד שהובאו בפניו חוות-דעת מתאימות. אלה - חוות-הדעת - עשויות להתבסס גם על נתונים סטטיסטיים באשר להשפעתה של פגיעה או מחלה מסוימת על תוחלת החיים - ובל נשכח כי תוחלת החיים של אדם בריא נקבעת אף היא על-בסיס נתונים סטטיסטיים ... למותר לציין - הממצא הנקבע בכגון דא על-ידי בית המשפט נועד כדי לשמש בסיס לחישוב, הא ותו לא."

20. הצדדים לא ביקשו להזמין את מומחה בית המשפט לחקירה על חוות דעתו, ולא ניסו להראות, במסגרת חקירה כאמור, כי נפל פגם במסקנותיו.

21. משכך אני מאמץ את חוות דעתו של פרופ' וינטרוב ואת הערכתו לפיה תוחלת חייו של התובע תקוצר ב- 4.9 שנים.

22. כאמור נכון ליום 1.12.2025 התובע הינו בן 75 ושמונה חודשים, ובהתאם ללוח המעודכן של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המתייחס לשנים 2019-2023, תוחלת החיים הממוצעת של גבר יהודי בן 75 עד 76 היא 12.3 שנים.

    מכאן, ובהתאם לחוות דעת פרופ' וינטרוב, גילו של התובע ונתוני הלמ"ס, התובע צפוי להגיע לגיל 83 וחודש (89 חודשים מיום 1.12.2025).

     

    הפגיעה התפקודית

23. הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שבפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים.

24. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו.

25. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 [1995], ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992], וע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]).

26. התובע יליד X.X.1950 (כבן 71 במועד התאונה).

27. התובע בסיכומיו מפנה לחוות דעת מומחה בית המשפט ד"ר יוסף לייטנר ולעדות האחות הראשית במוסד הסיעודי הגב' אתי פפיסמדוב (להלן: "גב' פפיסמדוב") אשר העידה כי מדובר באדם סיעודי הזקוק להשגחה צמודה 24 שעות ביממה (סעיפים 10-13 לסיכומי התובע).

28. לטענת הנתבעת בסיכומיה, התובע מנסה להיבנות מאמרותיו של ד"ר יוסף לייטנר לגבי תפקודו, למרות שמדובר במומחה בתחום האורתופדי ולא בתחום השיקומי, וכי מעדותו של התובע עצמו עולה תמונה שונה מקביעות ד"ר לייטנר, באשר התובע מסוגל לבצע פעולות רבות באופן עצמאי.

29. הנתבעת מפנה לשיחה שניהל התובע ביום 27.6.2023 עם חוקרת מטעמה הגב' נעמה קפטן, במהלכה סיפר לה התובע כי בכוונתו לשכור דירה לבד לאחר ההליך המשפטי, כי אין לו כל הגבלה וכי הוא עצמאי.

30. התובע עומת במסגרת חקירתו הנגדית בבית המשפט עם הדברים שאמר, וטען כי אמנם חשב שיכול להיות עצמאי, אך הגיע למסקנה כי הוא לא יכול לעשות שום דבר והוא רק משלה את עצמו (עמוד 5 שורות 23-25 ועמוד 6 שורות 14-25 לדיון ההוכחות השני).

31. מעדותה של האחות האחראית גב' פפיסמדוב עולה כי התובע הינו אדם סיעודי הישן בלילה עם טיטול ועם פנרוז, מתקלח בסיוע אחות, זקוק לעזרה בקימה מהמיטה וזקוק לעזרה בהלבשה של החלק התחתון של הגוף ובנעילת נעליים (עמוד 29 שורות 34-39 ועמוד 30 שורות 1-38 לדיון ההוכחות השני).

    בהמשך עדותה מספרת גב' פפיסמדוב כי התובע הולך רק בליווי, ואינו יכול ללכת בצורה עצמאית (עמוד 31 שורות 6-24 לדיון ההוכחות השני).

    בנוסף העידה כי התובע אינו מסוגל לעבור מכיסא הגלגלים למיטה מחשש לנפילה (עמוד 32 שורות 12-15 לדיון ההוכחות השני).

32. עדותה של הגב' פפיסמדוב הייתה קוהרנטית ואמינה, התרשמתי כי מדובר באחות מקצועית המוסרת את התרשמותה הבלתי אמצעית ללא כל הטיה, ולא מצאתי כל מקום לפקפק בדבריה.

33. בנוסף השתכנעתי מעדותו של התובע לפיה אכן חשב וקיווה שיוכל להיות עצמאי כפי שהיה לפני התאונה, אך למרבה הצער התרשמתי מהעדויות השונות שמצבו של התובע אכן לא מאפשר לו לחזור ולהיות עצמאי.

34. בנסיבות האמורות ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את גילו של התובע, הנכויות שנקבעו לו, תפקודו לאחר התאונה ואת מכלול נסיבות העניין, מצאתי להעמיד את הפגיעה התפקודית על שיעור 91%.

35. משקבעתי את שיעור הנכות התפקודית, יש לכמת את ראשי הנזק השונים.

     

    הנזק

36. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    תאריך לידה של התובע:X.X.1950

    מועד התאונה:10.1.2021

    גיל התובע בעת התאונה:71

    גיל התובע כיום:76

    שיעור נכות רפואית ותפקודית:91%

    דירת מגורים או מוסד סיעודי

37. לאחר שחרורו מבית החולים, הועבר התובע למחלקת שיקום בתל השומר (נספח ו' לתיק המוצגים של התובע), ולאחר מכן למרכז 'גיל-עד', מרכז סיעודי אשר נמצא בבית החולים תל השומר (להלן: "גיל עד").

    נכון להיום התובע עדיין שוהה בגיל עד.

38. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי התובע אינו עושה דבר להקטנת נזקיו, בניגוד לחובה המוטלת עליו על פי דין, וכי התביעה משפרת את תנאיו הסוציאליים של התובע מעל ומעבר לאלו מהם נהנה עובר לתאונה.

    עוד טוענת הנתבעת כי התנאים המשופרים מהם נהנה התובע כיום, קרי קורת גג ושלוש ארוחות ביום, אינם מעודדים אותו לתור אחר פתרון חלופי (סעיפים 23-23 לסיכומי הנתבעת).

39. בדיון ההוכחות העלתה הנתבעת טענה לפיה באפשרות התובע לשכור בית מונגש ולעבור להתגורר בו לבדו בסיוע מטפל, ובכך להקטין את נזקיו (עמוד 50 שורות 12-33, עמוד 54 שורות 22-32 ועמוד 55 שורות 4-16 לדיון ההוכחות הראשון).

40. התובע בסיכומיו טוען כי העלות הכוללת של דירה מונגשת לנכה בכיסא גלגלים, העסקת עובד זר ועליות נוספות גבוהה יותר מהעלות של שהייה במוסד סיעודי.

41. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושמעתי אותם בדיונים שהתקיימו בפניי, מצאתי לקבוע כי החלופה המתאימה והראויה ביותר לתובע הינה אשפוז במוסד סיעודי עד סוף חייו.

42. הנה כי כן, הנתבעת אמנם העלתה את הטענה לפיה קיימות חלופות זולות יותר מאשר שהייה בגיל עד, אך לא צירפה כל ראיה שהיא אשר תתמוך בטענתה זו.

43. כך, הנתבעת לא צירפה כל חוות דעת המתייחסת לעלות שכר הדירה של דירה ממוצעת המתאימה לצרכי התובע, או כל אסמכתא המתייחסת לעלות מטפל אשר יסייע לו במהלך כל שעות היום או לעלות התאמת הדירה לצרכי התובע.

44. בהיעדר כל אסמכתא לפיה קיימת חלופת מגורים זולה יותר עבור התובע מאשר המגורים בגיל עד, אני קובע שהאלטרנטיבה המתאימה לתובע הינה המשך מגורים במוסד סיעודי.

     

    חדר זוגי או חדר יחיד

45. לטענת הנתבעת התובע הינו אדם ערירי אשר התגורר ברכבו שנים רבות עובר לתאונה, ולאור העובדה שמטרת דיני הנזיקין היא השבת המצב לקדמותו, אין התובע זכאי להיטיב את מצבו וליהנות ממגורים בחדר פרטי, שעה שממילא לא נהנה מפרטיות כלשהי לפני התאונה.

    עוד טוענת הנתבעת כי גם גב' פפיסמדוב מאשרת בעדותה שמצבו הרפואי של התובע אינו מחייב שהות בחדר יחיד (סעיפים 26-37 לסיכומי הנתבעת).

46. התובע לעומת זאת טוען שלאור העובדה שהוא עצמו הינו צלול בדעתו, ומבין היטב את הקורה עימו, הרי שחיובו להתגורר עם דייר אחר במוסד, לאור מאפייניהם של אותם דיירים, תפגע באופן בלתי סביר בתנאי חייו ועלולה לגרום לו לנזקים נפשיים (סעיפים 29-39 לסיכומי התובע).

47. בעדותו בבית המשפט סיפר התובע כי התגורר תקופה מסויימת בחדר עם אדם בעל לקות פסיכיאטרית שהיה מאיים עליו, וכי דיירים אחרים במוסד עושים את צרכיהם במיטה ומלכלכים את השירותים (עמוד 35 שורות 15-32 לדיון ההוכחות הראשון).

48. גם הגב' פפיסמדוב תמכה בעדותה בתיאוריו של התובע.

    כך העידה גב' פפיסמדוב שהתובע חלק את חדרו עם דייר שלא היה ישן בלילות וכל הזמן היה נאנח, קם כל שניה לשירותים ולא סוגר את האור עד שעות מאוחרות, וכי רוב הדיירים במוסד בעייתיים או סיעודיים, נאנחים וכאובים, נוחרים, עושים את צרכיהם בחיתול ומייצרים ריח לא נעים, בעוד שהתובע הינו אדם צלול וחזק ביחס אליהם (עמוד 46 שורה 27 עד עמוד 47 שורה 5 לדיון ההוכחות השני).

49. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכלל הראיות, הגעתי למסקנה כי יש לאפשר לתובע להתגורר בחדר פרטי וזאת נוכח מצבו הפיזי הקשה, גילו ואופי פציעתו.

    התובע אדם צעיר ביחס לדיירים שנמצאים בגיל עד, צלול בדעתו, ואני סבור כי השמתו בחדר זוגי תגרום לפגיעה בפרטיותו באופן שמצבו יהיה טוב פחות מכפי שהיה לפני התאונה (שהרי גם אם התגורר ברכבו עדיין נהנה מפרטיות מסויימת אותה הוא זכאי לשמר).

     

    מיקום המוסד הסיעודי

50. בסעיף 38 לסיכומיה מציינת הנתבעת כי קיימת מסגרת גריאטרית זולה יותר בעיר לוד, אך בפועל לא הציגה כל ראיה התומכת בטענתה זו.

51. הנה כי כן, לכתב התשובה לבקשה לתשלום תכוף, צירפה הנתבעת מסמך בכתב יד המציין כי עלות האשפוז במחלקה סיעודית במוסד 'נווה שבא בע"מ' עומדת על 15,510 ש"ח, אך לא ניתן לדעת אם מדובר בחדר זוגי או יחיד.

52. יצויין, כי גם בדיון ההוכחות הראשון העלתה הנתבעת את טענתה זו, לפיה קיימים מוסדות זולים יותר בפריפריה, אך לא הציגה כל ראיה לכך (עמוד 38 שורות 25-29, עמוד 39 שורות 2-24 ועמוד 40 שורות 14-18 לדיון ההוכחות הראשון).

53. משלא הוצגה לעיוני חלופה ראויה אחרת, מצאתי לדחות טענה זו.

     

    שעות לווי / עזרת צד שלישי

54. לטענת התובע בשל נכותו הרפואית הוא זקוק לסיוע בהליכה על מנת למנוע כאבי שרירים וניוון שרירים וחיזוקם ועל כן התובע זקוק למלווה שיעזור לו כאשר הוא רוצה לקום ללכת ולחלץ את עצמותיו הכואבות מרוב ישיבה.

    התובע מבהיר כי אינו יכול לסמוך על כך שתהיה מטפלת זמינה עבורו, בהתחשב בכך שישנם 40 מאושפזים במחלקה.

    עוד טוען התובע כי הוא זקוק לליווי כאשר הוא יוצא מהמוסד לטיפולים ומעקבים רפואיים ולסידורים שאינם רפואיים (סעיפים 48-51 לסיכומי התובע).

55. התובע מציין כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בצורך זה ומספק לו 26 שעות ליווי לשבוע, מתוכם בחר התובע להמיר 9 שעות ליווי בתשלום כספי על מנת לממן מוניות, ולכן נותרו לו רק 17 שעות שבועיות.

56. לטענת התובע יש לקחת בחשבון את היותו ערירי ונטול עזרה משפחתית, ועל כן יש לאפשר לו ליווי בהיקף של 6 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, בעלות של 100 ש"ח לשעה (סעיף 55 לסיכומי התובע).

57. לטענת הנתבעת מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן דרישה זו לא הועלתה בכתב התביעה, ולכן יש לדחותה על הסף.

58. אך גם לגופו של עניין טוענת הנתבעת שדין הדרישה להידחות, שכן התובע שוהה 24 שעות ביממה במוסד סיעודי המספק לו את כל השירותים והליווי הנדרשים, ומעבר לכך זכאי התובע לעזרה מירבית מהמל"ל, ובהתאם מגיע לתובע מלווה השוהה איתו 4 ימים בשבוע למשך 4 שעות ביום.

59. לאחר ששקלתי את הדברים, הגעתי למסקנה לפיה זכאי התובע לליווי בהיקף של 5 שעות ביום בכל ימות השבוע.

60. הנה כי כן, כפי שעולה גם מעדותה של הגב' פפיסמדוב, אין לתובע כל משפחה המסייעת לו ובתקופה בה הוא שוהה בגיל עד הוא אף אינו משוחח בטלפון עם בני משפחה (עמוד 29 שורות 22-29 לדיון ההוכחות השני).

61. גב' פפיסמדוב אף העידה כי לפי הנחיות המוסד, אין לצאת ממנו ללא ליווי, וכי הטיפולים הרפואיים נקבעים בהתאם לזמינותו של מלווה (עמוד 34 שורות 22-32 לדיון ההוכחות השני).

62. לאור האמור, ולאחר ששקלתי את כלל השיקולים, ובשים לב למהות הפגיעה ואופייה, לאבדן עצמאות התובע ביחס למצבו ערב התאונה, לקושי של התובע להתנייד לבדו מחוץ למוסד נוכח היותו אדם מבוגר וערירי, ובשים לב לפעולות בהן התובע זקוקה לעזרה, הגעתי כאמור למסקנה לפיה התובע זכאי לעזרה של 5 שעות יומיות למשך כל ימות השבוע (7 ימים).

    ראו ע"א 5865/08הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב מסס(פורסם בנבו, 13.7.2011)‏‏ אשר קבע כך:

    "גם במצבים בהם הניזוק שוהה במוסד המספק את צרכיו הסיעודיים, יש מקום לפסוק סכומים נוספים עבור טיפולים או עזרת צד ג' שנועדו לשמר או לשפר את מצבו של הניזוק, מעבר לצרכים שהמוסד מספק."

63. מאחר וכיום מקבל התובע מהמל"ל 26 שעות ליווי שבועיות (לרבות השעות אותן בחר להמיר בתשלום כספי), זכאי התובע לפיצוי נוסף המשקף 9 שעות ליווי שבועיות בעלות של 50 ש"ח לשעה, קרי סך של 1,950 ש"ח לחודש, וזאת עד סוף תוחלת חייו כפי שקבע פרופ' וינטרוב (7.4 שנים מהיום).

64. סכום זה, כשהוא מהוון למועד מתן פסק הדין, עומד על 156,000 ש"ח, מעבר לתגמולי המל"ל.

65. מובהר, כי הפיצוי האמור הינו לעתיד בלבד, שכן התובע לא הציג כל אסמכתא לפיה נשא בתשלום כספי כלשהו בגין ליווי או עזרת צד ג' בעבר.

     

    הוצאות ניידות ומוניות

66. התובע עותר לפיצוי בגין הוצאות נסיעה לתקופת העבר והעתיד, כאשר לטענתו הוא נזקק לנסיעות לטיפולים רפואיים, פיזיותרפיה וטיפולי רפואה משלימה.

67. בנוסף טוען התובע כי הוא נדרש לנסיעה במוניות על מנת לצאת לסידורים ומקומות בילוי שונים, בין היתר כדי להיות בסביבת אנשים בריאים ולא רק בסביבה גריאטרית.

68. בגין רכיב זה עותר התובע להוצאות בסך של 4,000 ש"ח לחודש.

69. לטענת הנתבעת התובע אינו זכאי לכל פיצוי בגין ראש נזק זה, מאחר ולא צורפו אסמכתאות כלשהן בגין הוצאות בעבר, מלבד קבלות ספורדיות בסך כולל של 3,359 ש"ח, ומציעה להעמיד את הפיצוי על סך גלובלי של 8,000 ש"ח.

70. במסגרת ראיותיו, הציג התובע מספר קבלות על תשלום עבור מוניות.

71. לאחר ששקלתי את הדברים, ומתוך הנחה שבאופן טבעי גם רכיב זה ילך ויפחת עם השנים, אני מעמיד את הפיצוי החודשי המגיע לתובע מיום 1.11.2025 ואילך, ועד סוף תוחלת חייו, על סך של 800 ש"ח.

72. סכום זה, כשהוא מהוון למועד מתן פסק הדין, עומד על 64,000 ש"ח.

73. בגין התקופה שעד יום 31.10.2025 קיבל התובע פיצוי עבור נסיעות במוניות במסגרת התשלומים התכופים אשר שולמו לו על ידי הנתבעת, ואני מורה כי יש בתשלומים אלו כדי לכסות את כלל הוצאות הנסיעה של התובע עד יום 31.10.2025, לרבות ההוצאות בגינן המציא התובע קבלות.

     

    הוצאות רפואיות, חיתולים, אביזרים וטיפולים מעבר לסל הבריאות

74. לטענת התובע הוא נזקק לטיפולים רפואיים שאינם בסל הבריאות, כגון רפלקסולוגיה, רפואה משלימה, עיסוי לרגליים ופדיקור בסך כולל של 1,500 ש"ח לחודש.

75. עוד טוען התובע כי עליו לרכוש חיתולים בעלות של כ- 900 ש"ח לחודש, ואביזרים נוספים בסך כולל של 75,000 ש"ח.

76. ביחס לטענת התובע לפיצוי בגין הידרותרפיה וריפוי בעיסוק, טוענת הנתבעת כי טיפולים אלו נכללים בתוספת השנייה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 וכי התובע זכאי להם מכוח היותו חבר בקופת חולים.

77. ביחס לדרישה לפיצוי בגין הוצאות לרפואה משלימה ועיסוי לרגליים, טוענת הנתבעת כי עצם רכישת מכשיר עיסוי רגליים על ידי התובע אינו מקנה לו זכאות להחזר, מקום בו אין המלצה על כך מהמומחה המתאים.

78. גם את הדרישה לפיצוי בגין הוצאות פדיקור מבקשת הנתבעת לדחות, נוכח העובדה כי התובע העיד כי הוא עשה פדיקור פעם אחת בלבד מאז התאונה.

79. כך גם לגבי הדרישה לפיצוי בגין רכישת חיתולים, מהטעם שהתובע מקבל חיתולים מהמוסד והפעם הראשונה בה רכש חיתולים הייתה בחודש אוגוסט 2023, במהלך ההליך המשפטי.

80. בעדותו בפניי טען התובע כי הוא זקוק לחיתולים בשל הקושי שלו לעמוד על רגליו ולהגיע לשירותים זמינים, אך אישר גם שהוא מקבל חיתולים מהמוסד הסיעודי (עמוד 42 שורה 11 עד עמוד 43 שורה 9 לדיון ההוכחות הראשון).

81. בנוגע לטיפולי הפדיקור טען התובע בעדותו כי הוא נדרש לפדיקור פעם בחודש, אך אינו מציין כמה פעמים עשה זאת בפועל (עמוד 43 שורה 10 עד עמוד 44 שורה 17).

82. גם הדרישה לפיצוי בגין עלות אביזרים שונים מורכבת, שכן התובע זכאי לקבלת האביזרים עצמם או קבלת החזר של כלל האביזרים הדרושים לו במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד-1994.

83. הנתבעת מציעה פיצוי גלובלי בסך 25,000 בגין ראש נזק זה.

84. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי ראוי לפסוק פיצוי גלובלי בגין כלל הרכיבים.

85. בשים לב לפסיקה, ובהתחשב בכך שהתובע זכאי לקבל את רוב הציוד, האביזרים והטיפולים באמצעות משרד הבריאות, בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, אני פוסק  לתובע לעבר ולעתיד סכום גלובלי של30,000 ש"ח.

     

    הוצאות נחסכות

86. הנתבעת בסיכומיה מציינת כי יש לנכות 70% מהכנסת התובע מקצבת הזקנה ומקצבת הבטחת הכנסה שמקבל מהמל"ל בעקבות שהותו במוסד שממומן כולו על ידי הנתבעת.

87. הנתבעת מפנה בסיכומיה לפסק הדין שניתן בע"א 6738/06סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' אבו עאבד (פורסם בנבו, 15.3.2009), הקובע כי כלל האצבע ביחס לניזוק חסר תלויים, שכל צרכי המחייה שלו מסופקים על ידי המוסד שבו הוא שוהה, צריך להיות ניכוי של 70% הוצאות נחסכות מבסיס השכר שנקבע בעניינו שלו לצורך החישוב.

88. לטענת הנתבעת יש לנכות 2,800 ש"ח בחודש עד תום תוחלת החיים ובסך הכל 211,904 ש"ח (סעיפים 77-85 לסיכומי הנתבעת).

89. התובע מצידו דוחה את טענת הנתבעת, וטוען כי הוצאות נחסכות הינן הוצאות שהנפגע מימן עד התאונה מתוך השתכרותו ובשל התאונה הוא אינו נצרך להן עוד כגון שכירות, מים, ארנונה, ועד בית וכו'.

    מאחר והתובע לא עבד עובר לתאונה ואינו מעלה כל דרישה לפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר או לעתיד, אין לנכות הוצאות נחסכות.

    עוד טוען התובע כי ניכוי הוצאות נחסכות נעשה עד לגיל הפרישה ולא מעבר לכך.

90. בנוסף טוען התובע כי ממילא אין לנכות בעניינו הוצאות נחסכות כלשהן משום שעד התאונה התגורר ברכבו ולא שילם הוצאות שכירות או הוצאות נלוות (סעיפים 81-87 לסיכומי התובע).

     

91. הפסיקה אמנם הכירה בכך שכאשר נפגע שוהה בבית חולים סיעודי יש לנכות הוצאות נחסכות בשיעור של 70% (ע"א 2341/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גלבוע (פורסם בנבו, 22.11.2005); ע"א 3807/05 שוקרון נ' מגדל חברה לביטוח (פורסם בנבו, 5.9.2007); ע"א 1952/11 אבו אלהווא נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו, 6.11.2012), אך זאת רק במקרים המתאימים בהם אכן ניתן להוכיח חיסכון כלשהו.

92. במקרה דנן לא מצאתי מקום לנכות הוצאות נחסכות.

    הנה כי כן, נוכח העובדה שהתובע התגורר ברכבו לפני התאונה, אין חולק כי לא הוציא הוצאות כלשהן על מגורים ותשלומים שוטפים, אשר נחסכים כעת עם המעבר למוסד הסיעודי, ולכן גם אין מקום להורות על ניכוי כלשהו בגין רכיב זה.

     

    נזק לא ממוני

93. הפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב בנכות, בגיל התובע ובמספר ימי האשפוז מיום התאונה (10.1.2021) ועד היום עומד על סך של 227,000 ש"ח במעוגל.

     

    תשלום עיתי או תשלום חד פעמי

94. חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עיתיים), תשל"ח-1978 שהותקנו מכוחו, מסדירים את האפשרות להעניק פיצוי בדרך של תשלום עיתי.

95. מסלול זה אינו מהווה את דרך המלך, ומקובל להעדיף פסיקת סכום חד פעמי על יתרונותיה וחסרונותיה, באופן המסיים את הטיפול בתיק.

96. עם זאת, במקרים של נכויות קשות, וקושי ממשי להעריך את תוחלת החיים העתידית ואת צרכי התובע המשתנים, נשקל השימוש במנגנון של תשלום עיתי.

    וכך אמר השופט ברק, כתוארו דאז, בע"א 357/80 יהודה נעים נ' משה ברדה (פורסם בנבו, 15.7.1982):

    "רצוי הוא, לדעתי, לנקוט את שיטת התשלום העתי רק כאשר נגרם נזק גופני חמור, אשר הערכתו מבוססת על סיכוי עתידי שהערכתו קשה, באופן שטעות בהערכת הסיכוי בעתיד עשויה להיות קשה לשני הצדדים".

97. לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, הגעתי למסקנה כי לאור תוחלת חייו של התובע, מצבו הרפואי המורכב, גילו הנוכחי ובעיקר העובדה שאם חלילה ילך התובע לעולמו לאחר גיל 83, ימצא את עצמו ללא יכולת לממן את המשך שהותו בגיל עד, ראוי לאמץ את המנגנון של תשלום עיתי.

98. מובהר כי מנגנון זה מתייחס אך ורק לתשלום החודשי עבור השהות במוסד הסיעודי גיל עד, בחדר ליחיד, לפי העלות המשתנה של חדר שכזה, וכל עוד התובע מתגורר בו, והתשלום יבוצע ישירות על ידי הנתבעת למוסד הסיעודי.

    ככל שהתובע יבחר לעבור להתגורר מחוץ למוסד סיעודי, יהיה זכאי לקבל לידיו מדי חודש בחודשו סכום המשקף את העלות החודשית של חדר ליחיד בגיל עד, ללא כל תוספת בגין שירותים נוספים המוענקים על ידי המוסד לדייריו.

99. מאחר והנתבעת נשאה בתשלום לגיל עד עבור התקופה שעד יום 31.10.2025, במסגרת התשלומים התכופים אשר שולמו על ידה לתובע, הרי שעליה לשאת בתשלום למוסד הסיעודי בגין התקופה שמיום 1.11.2025 ואילך.

100. כל יתר הרכיבים ישולמו לתובע בפיצוי חד פעמי.

      

     ניכויי מל"ל

101. ביום 18.10.2023 הגישה הנתבעת 2 חוות דעת אקטואריות של מר אייל בוכבידר (להלן: "מומחה הנתבעת") ביחס לניכוי המל"ל שיש לבצע בתיק זה.

102. על פי חוות הדעת הראשונה מיום 8.2.2024, חישב המומחה את מועד ההיוון נכון ליום 1.2.2024, ובהנחה לפיה התובע זכאי לקצבת סיעוד בסך 6,490 ש"ח לחודש מיום 1.2.2022.

     בסופו של דבר קבע המומחה כי סה"כ תמיכות הסיעוד בעבר ובעתיד עומד על 527,266 ש"ח.

103. בחוות דעתו השנייה התבסס מומחה הנתבעת על אותם נתונים אך חישב את הקצבה לעתיד כולל קיצור תוחלת החיים של 4.9 שנים (עד גיל 81.1), והגיע למסקנה לפיה תמיכת הסיעוד לעבר ולעתיד עומדת על 681,962 ש"ח.

104. ביום 30.11.2023 צירף התובע חוות דעת אקטוארית מטעמו של ד"ר תמיר לוי (להלן: "מומחה התובע"), הקובעת כי התובע אינו יכול לקבל לידיו את כלל קבצת הסיעוד והוא יכול להמיר רק חלק מהסיוע לו הוא זכאי בכסף, עד 9 שעות מקסימום מתוך 26 שעות להן הוא זכאי.

105. עוד מציין מומחה התובע כי התשלום לנותן השירות משתנה מידי חודש בחודשו בהתאם למספר הפעמים והשעות שהמטפל הגיע אל הנכה הסיעודי בפועל, וככל שהמטפל אינו מגיע לנכה אין המל"ל משלם לחברת הסיעוד שמעסיקה את המטפל (סעיף 4.2 לחוות דעתו).

     מומחה התובע בחן את המועדים בהם הגיע המטפל בפועל לתובע בחודשים 6-9/2023, וקבע כי לאור הנוכחות הדלה של מר דוד יעקב יש לנכות רק 54.7% מתשלומי המל"ל.

106. אלא שדומני כי הדיון מיותר בניכויי המל"ל, שכן קבעתי כי התובע זכאי לסיוע של 9 שעות שבועיות מעבר ל- 26 שעות הסיוע אותן הוא מקבל מהמל"ל.

     מכאן שממילא אין לנכות מהפיצוי המגיע לתובע תגמולי מל"ל כלשהם, אשר ממילא אינם נכללים בפיצוי שפסקתי.

      

     ניכוי תשלום תכוף

107. הנתבעת מציינת בסיכומיה כי שילמה לתובע תשלומים תכופים בגין התקופה שעד יום 31.3.2025 בסך כולל של 814,251 ש"ח, ובצירוף ריבית והצמדה סך של 882,775 ש"ח.

     אין מחלוקת כי לאחר מועד זה שילמה הנתבעת לתובע תשלום תכוף בסך כולל של 159,260 ש"ח עבור החודשים אפריל עד אוקטובר 2025.

     סה"כ שולם לתובע תשלום תכוף בסך של 1,042,035 ש"ח.

108. תשלום תכוף זה שולם רובו ככולו עבור שהותו של התובע בגיל עד ועבור נסיעות במוניות, ולאור החלטתי לפיה התשלום התכוף האמור משקף את הפיצוי המגיע לתובע לעבר עבור השהות במוסד הסיעודי ועבור הנסיעות, אין מקום לניכוי סכום זה.

      

     סיכום הערכת הנזקים

109. כעולה מהאמור לעיל, הערכת הנזקים אשר נגרמו לתובע בגין התאונה, מעבר לתקבולי המל"ל ולתשלומים התכופים אשר שולמו לו על ידי הנתבעת הינה כדלקמן:

     • שעות ליווי:156,000 ש"ח

     • הוצאות ניידות: 64,000 ש"ח

     • הוצאות רפואיות ושונות:30,000 ש"ח

     • נזק לא ממוני:227,000 ש"ח

       סך הכל:477,000 ש"ח 

       מובהר כי סכום זה אינו כולל את התשלום העיתי אשר יבוצע על ידי הנתבעת ישירות לגיל עד עבור התקופה שמיום 1.11.2025 ואילך.

        

        

        

        

       הוצאות ושכר טרחת עו"ד

110. לאור התוצאה אליה הגעתי, זכאי התובע לשכר טרחת עו"ד בשיעור הנקוב בכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977 בשיעור של 13% בצירוף מע"מ מהסכום אשר נפסק על ידי כאמור.

     מכאן שעבור הרכיבים המפורטים בסעיף 109 לעיל זכאי התובע לשכר טרחת עו"ד בסך 62,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

111. בכל הנוגע לתשלום העיתי, ומאחר וקיים קושי בקביעת שכר טרחת עו"ד לתשלום שכזה, ראיתי לנכון לפסוק שכר טרחת עו"ד גלובלי, המתבסס על היוון התשלומים העיתיים שנקבעו עד לתום תוחלת חייו של התובע, בסך 190,000 ש"ח בצירוף מע"מ, וזאת בנוסף לשכר טרחת עו"ד שכבר שולם במסגרת התשלומים התכופים.

112. מכאן שהתובע זכאי לתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 252,000 ש"ח בצירוף מע"מ, ובסך הכל 297,360 ש"ח.

113. כן זכאי התובע להחזר ההוצאות הסבירות אשר הוציא במסגרת ניהול ההליך. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין זה בסיכומיהם, וברשימת ההוצאות אשר צורפה לסיכומי התובע, מצאתי לאשר את כלל ההוצאות המפורטות באותה רשימה, שכן כולן הוצאות סבירות אשר הוצאו על ידי התובע במסגרת ניהול ההליך, למעט רכיב הצילומים בסך 1,500 ש"ח.

     יצויין, שבמסגרת זו אישרתי גם את נסיעת התובע לבית המשפט במונית, לאור מצבו הרפואי.

114. במסגרת סיכומיו ביצע התובע חישוב של הפרשי ההצמדה והריבית כדין של אותו הוצאות עד ליום הגשת הסיכומים (30.9.2024), והגיע לסך של 10,952 ש"ח (למותר לציין שהחישוב נבדק גם על ידי).

     סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.2025 ועד היום, עומד על סך כולל של 11,675 ש"ח.

      

     סוף דבר

     לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת כדלקמן:

     • לשלם לתובע סך של 477,000 ש"ח, בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 297,360 ש"ח והוצאות בסך 11,675 ש"ח.

       כל הסכומים המפורטים לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא ישאו ריבית שקלית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

     • לשלם ישירות למוסד הסיעודי גיל עד, מדי חודש בחודשו, את עלות שהותו של התובע במוסד, לפי העלות המשתנה של חדר שכזה, וכל עוד התובע מתגורר בו.

       ככל שהתובע יבחר לעבור להתגורר מחוץ למוסד סיעודי, ימסור לנתבעת הודעה מתאימה, בצירוף אישור מתאים של המוסד הסיעודי, ומאותו מועד ואילך יהיה זכאי התובע לקבל לידיו מדי חודש בחודשו סכום המשקף את העלות החודשית של חדר ליחיד בגיל עד, ללא כל תוספת בגין שירותים נוספים המוענקים על ידי המוסד לדייריו.

       זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום מהיום.

       פסק הדין מותר בפרסום שעה שהוא אינו כולל פרטים מזהים של התובע.

       ניתן היום, י"א כסלו תשפ"ו, 01 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.