ת"א 10647-09-13 גהגא נ' מסארווה ואח'

1.במוקד המחלוקת שבפני עומד הסכם שכירות, שנחתם ביום 19/3/11 בין התובעת מצד אחד לבין הנתבעים מצד שני. נשוא ההסכם היא חלקת אדמה בשטח של כ- 500 מ"ר, שאותה שכרה התובעת לצורך שימוש עסקי (להלן – "המגרש").

בהסכם הוגדר המגרש כדלקמן:

"חלקת אדמה בשטח של כ- 500 מ"ר, והידועה כגוש 12132 חלקה 44 והנמצאת ברח' הכניסה הראשי בכפר קרע".

2.לטענת התובעת, אף שבהסכם נרשם כי מספר החלקה בה מצוי המגרש הוא 44, בפועל, החלקה שעליה דובר בין הצדדים ואשר הנתבעים הסכימו להשכיר לה חלק ממנה, היא חלקה 45 באותו גוש.

לטענת התובעת, היא ובעלה, שלמעשה טיפל בכל העניינים הנוגעים להסכם, ביקרו בחלקה 45 והמגרש שסוכם שיושכר להם הוא אותו חלק של חלקה 45, שסמוך לכביש הכניסה הראשי בכפר קרע. לאחר שתנאי ההסכם סוכמו, פנו הצדדים למשרדו של עו"ד עבאדי לשם עריכת הסכם השכירות. באותו שלב לא ידעו מהו מספרה המדויק של החלקה שבה מצוי המגרש, ולפיכך עורך הדין שהכין את ההסכם לא הדפיס את מספר הגוש והחלקה. רק מאוחר יותר מסר הנתבע כי מספר החלקה הוא 44, וזה המספר שנרשם בכתב יד בהסכם.

3.לטענת התובעת, לאחר החתימה, ומאחר שידעה היטב היכן נמצא המגרש שהושכר לה, החלו היא ובעלה להכשיר אותו ולהתאים אותו לצורכיהם, כפי שסוכם מראש בין הצדדים. לטענתה, העובדה שיידרשו פעולות ועבודות לצורך התאמת המגרש, היתה ברורה לצדדים וקיבלה ביטוי, בין היתר, בסעיף 4 א' להסכם.

4.לטענת התובעת, רק לאחר שכבר הוגשו מטעמה בקשות לקבלת היתר לצורך הבניה שביקשה לעשות במגרש, והיא ובעלה החלו בעבודות פיתוח שונות, טען הנתבע לראשונה כי המגרש שהושכר על ידו, אינו זה שבו בוצעו העבודות, בחלקה 45, אלא שטח אחר, שמצוי בחלקה סמוכה, חלקה 44.

5.לטענת התובעת, רק אז בדקו הוא ובעלה שוב את ההסכם והתברר להם כי אכן בהסכם נרשם כאילו המגרש שמושכר להם הוא בחלקה 44. פניותיהם לנתבע לתיקון הטעות העלו חרס, והנתבע 1 אף גירש אותם מהמגרש ואסר עליה להכנס אליו שוב.

לטענת התובעת, בכך שהנתבעים סילקו אותם מהמגרש, הם הפרו את הסכם השכירות. בשל כך הוגשה התביעה, בה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בסכום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם – 250,000 ₪.