הצדדים ופתח דברמונחות בפני שתי תביעות שטריות, שהגישה התובעת נגד הנתבעים. תחילתם של ההליכים בהגשתן של בקשות לביצוע שיקים, שהגישה התובעת ללשכת ההוצל"פ בפתח תקווה. התנגדויות, שהגישו הנתבעים, התקבלו וניתנה להם רשות להתגונן בפני התביעות השטריות. בתיק הוצל"פ 20-00968-13-3, הגישה התובעת בקשה לביצועם של 56 שיקים, שנמשכו מחשבונה של הנתבעת 1. כל השיקים, בסך כולל של 1,109,475 ₪, נמשכו לפקודתה של דבי אנרגיה והובלה בע"מ (להלן – חברת דבי) והוסבו לפקודתה של התובעת. הוגשה ההתנגדות לביצוע השטרות שנידונה במסגרת ת"א 10472-04-13. כאמור לעיל, ההתנגדות התקבלה. בתיק הוצל"פ 20-00967-13-2, הגישה התובעת בקשה לביצועם של 8 שיקים, שנמשכו מחשבונו של הנתבע 2 (להלן – מר שינכה). שמונת השיקים - ע"ס 20,000 ₪ כל אחד - ובסך כולל של 180,000 ₪, נמשכו לפקודתה של חברת דבי והוסבו לפקודתה של התובעת. הוגשה התנגדות לביצוע השטרות שנידונה במסגרת ת"א 10558-04-13. כאמור לעיל, גם התנגדות זו התקבלה. בהחלטת כב' הרשמת הבכירה (כתוארה אז) עדי אייזדרופר, מיום 10.9.13, הדיון בשני התיקים הנ"ל - אוחד. טענות הנתבעיםהשיקים מושא ההתנגדויות נמסרו לחברת דבי בחודש אפריל 2012. השיקים נמשכו ונמסרו בתמורה לדלק, שחברת דבי התחייבה לספק לנתבעים במהלך החודשים מאי-יוני 2012. חלק מהדלק סופק והשיקים, שנמסרו כתמורה לאותו חלק, כובדו. במהלך חודש יוני 2012 נעצרו מנהלי חברת דבי בחשד להונאת מס. בו ביום נעצרה פעילותה של חברת דבי. מתוך ידיעה מוחלטת, כי צפוי כשלון תמורה מלא ביחס לאותם שיקים, שטרם נפרעו עד אז, ביטלו הנתבעים את השיקים. למעלה מחצי שנה לאחר מועד חילול השיקים, הגישה התובעת את השיקים לביצוע. זאת, תוך ידיעה מלאה של התובעת, כי השיקים ניטלו על ידה בחוסר תום לב, אגב כישלון תמורה מלא ולאחר קריסתה של חברת דבי. התובעת איננה אוחזת כשורה בשטרות וכן איננה אוחזת בעד ערך. דיון והכרעההמסגרת הנורמטיביתכאמור בהוראות סעיף 1 לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן – הפקודה), אוחז בשטר הוא הנפרע או הנסב של השטר: "'אוחז' – מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או של שטר-חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז". בסעיף 28(א) לפקודה נקבע: "אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה". ומהן יתרונותיו של "אוחז כשורה" בשטר? הדברים קבועים בסעיף 37 לפקודה, שם נאמר: "אלה זכויותיו וכוחו של אוחז שטר:(1) יכול הוא לתבוע על פי השטר בשם עצמו;(2) היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות-הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר;(3) היה פגם בזכות קנינו, הרי אם סיחר את השטר לאוחז כשורה, רוכש אותו אוחז זכות קנין טובה ושלמה, ואם השיג פרעונו של השטר, מי שפרע לו כשורה מופטר מן השטר הפטר כשר". "אוחז כשורה" מחזיק בזכות קניינית, גם אם התמורה בעסקת היסוד לא שולמה. בעניין זה ראה האמור ברע"א 8301/13, טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, ניתן ביום 24.11.15: "ראובן כרת עם שמעון חוזה שבמסגרתו התחייב למכור לו יהלומים בעתיד. בעת ההתחייבות משך שמעון לפקודת ראובן שיק 'דחוי', מתוך כוונה לפרעו לאחר קבלת היהלומים. ראובן הסב את השיק לצד ג' – בנק – בתמורה לכסף מזומן. לאחר מכן נקלע ראובן לקשיים כלכליים ולא סיפק לשמעון את היהלומים. בדוגמא זו, אם יתבע הבנק את שמעון, ייאלץ הלה לשלם לו את מלוא הסכום הנקוב בשיק על אף שלא קיבל את היהלומים. הסיבה לכך – הבנק הוא בעל מעמד של 'אוחז כשורה' בשיק, הנהנה מתקנת השוק השטרית. תקנתו של שמעון היא לתבוע באופן ישיר את ראובן....אוחז יכול להגיש תביעה בעילה שטרית בשמו הוא. יחד עם זאת, ניתן להעלות כנגדו טענות הגנה שונות מתחום דיני הקניין ודיני החיובים. לעומתו, האוחז כשורה זוכה באחיזה נקייה מכל אלה". על מי הנטל להוכיח מעמד של "אוחז כשורה"? ככלל, עומדת למחזיק בשטר החזקה, ולפיה המחזיק הוא "אוחז כשורה". החזקה קבועה בסעיף 29 לפקודה, שם נאמר: "(א)כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.(ב)כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". בעניינינו, גם לתובעת, שהיא חברה העוסקת בנכיון שיקים, כשהיא צד רחוק לעסקת היסוד, עומדת החזקה הנ"ל. בעניין זה ראה גם האמור בע"א (מחוזי-נצרת) 1239/07, אגבריה עבד אלפתאח נ' אסניר הובלות בע"מ, ניתן ביום 26.10.08: "המשיבה המחזיקה בשיקים, הינה צד רחוק שנטל את החזקה בשיקים מחב' ש.ר.מ.ס. בע"מ, אשר סיחרה לה את השיקים במסגרת עסקת ניכיון, ובתור שכזו, עומדת לה החזקה של אחיזה כשורה, הקבועה בסעיף 29 (ב) לפקודת השטרות". על המבקש לסתור את החזקה בדבר אחיזה כשורה מוטל הנטל להוכיח קיומו של פגם קנייני מאלו המנויים בסעיף 29(ב) שצוטט לעיל. אז יהיה על האוחז להוכיח היותו אוחז כשורה. בעניין זה ראה האמור ברע"א 6553/97, חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פד"י נב(2), 345, 355: "לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה (סעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש]), ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו. לא כך כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קנייני מסוג אלו המנויים בסעיף 29(ב), שאז, נטל הראיה בדבר היות האוחז אוחז כשורה, הוא על האוחז". על הטוען, כי המחזיק איננו "אוחז כשורה", מחמת פגם בעסקת היסוד, מוטל הנטל להוכיח טענתו. ככל שיוכח כישלון התמורה בעסקת היסוד, נטל ההוכחה ל"אחיזה כשורה" עובר לכתפיו של המחזיק. בעניין זה ראה האמור בע"א (מחוזי ת"א-יפו) 1804-12-12, איתן נ' שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא (1990) בע"מ, ניתן ביום 4.7.13: "הלכה פסוקה היא שלאחר שהמערערת הוכיחה כישלון תמורה בעסקת היסוד, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא - נטל ההוכחה להראות שניתנה תמורה בתום לב בעסקת הניכיון רובץ לפתחה של המשיבה, וזאת לאור סעיף 29(ב) לפקודת השטרות". עוד בעניין זה ראה האמור בע"א (מחוזי י-ם) 2117-07-11, אולמי הנביאים בע"מ נ' מפעלי פרג מאוחדים בע"מ, ניתן ביום 1.12.11: "הרי נפסק, כי 'על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות נטל ההוכחה הינו על הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכישלונה, והתובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה". כן ראה האמור בע"א (מחוזי ת"א-יפו) 2262/08, נרקיס נ' ברדע, ניתן ביום 24.1.11: "סעיף 29(ב) סיפא לפקודה מוסיף וקובע, כי אם הוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה בקשר עם עסקת היסוד, עוברת חובת הראיה אל התובע, שעליו להוכיח כי נתן ערך לאחר היווצרות טענת ההגנה והיה תם לב במועד הרלוונטי. החזקה שבסעיף 29(ב) סיפא לפקודה אינה מחייבת את הנתבע לסתור בראיות את כל היסודות של האחיזה כשורה המנויים בסעיף 28(א) לפקודה, והנתבע יכול לערער את מעמד התובע כאוחז כשורה על ידי הוכחת פגם בעסקת היסוד. ויודגש, טענות ההגנה שהנתבע רשאי להעלות אינן מוגבלות לטענות רמאות ואי חוקיות, אלא כל טענה שיכול היה הנתבע להעלות בתביעה שהייתה מתנהלת בינו לבין הנפרע, ושהוכחה - תעביר את הנטל את התובע". לגופו של ענייןפגם בעסקת היסודכאמור לעיל, ובהתאם להוראות סעיף 29 לפקודה, חזקה היא שהתובעת "אוחזת כשורה". על הנתבעים מוטל היה הנטל להוכיח את טענתם, כי נפל פגם בעסקת היסוד. ככל שטענת הנתבעים לכשלון התמורה היתה מוכחת, היה מועבר הנטל אל כתפי התובעת להוכיח את מעמדה כאוחזת כשורה. עיון בתצהיר עדותו של מר שינכה מגלה, כי אין שם כל זכר או ראשית ראיה להוכחת הטענה, ולפיה לא התקבלה תמורה בגין השיקים מושא ההתנגדויות. מר שינכה לא צרף מסמכי הנהלת חשבונות או כל מסמך אחר, שהיה בו כדי ללמד על אי קבלת התמורה ועל כשל בעסקת היסוד. מעיון בתצהיר אחר של מר שינכה מיום 28.1.14 (להלן – התצהיר המשלים) עולה, כי כל המסמכים בנוגע להתנהלות של הנתבעים עם חברת דבי נתפסו ונלקחו ע"י מחלקת החקירות של אגף המכס והמע"מ, במסגרת החקירה שניהלו רשויות המס בעניינה של חברת דבי (ראה סעיפים 2-4 לתצהיר המשלים). לתצהיר המשלים צרף מר שינכה שני אישורים המעידים, כי אכן נתפסו אצל מר שינכה "קלסר ספקים (חודש 06), 2 קלסרי תעודות העמסה, יומן, 2 תיקיות ניילון מסמכים בתפזורת, 6 קלסרים הנהלת חשבונות של נתיבים בע"מ לשנת 2011 ו-3 קלסרים הנהלת חשבונות של נתיבים בע"מ לשנת 2012". על טענות אלו בדבר תפיסת המסמכים, חזר מר שינכה גם בעדותו בפני (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 5-9). אלא, שהנתבעים לא עשו דבר כדי להשיב לידיהם את המסמכים או חלקם, וכן לא ביקשו לתת צו להצגת אותם המסמכים ע"י רשות המיסים. דווקא התובעת היתה זו שהגישה ביום 5.5.15 "בקשה להעדת שני עדים באמצעות הגשת תעודת עובדי ציבור וקביעת מועד דחוף לשמיעת הראיות" במסגרתה ביקשה התובעת "לקבל מרשות מס הכנסה את ספרי הנהלת החשבונות של המסבה, חב' דבי אנרגיה הובלות בע"מ, לרבות ובעיקר את תעודות המשלוח של אספקת הדלקים, אשר סופקו ביחסים העסקיים שבין הנתבעים לבין חב' דבי אנרגיה הובלות בע"מ וזאת בלא קשר לטענת המבקשת לפיה העילה השטרית נקייה ואין כנגדה הגנה" (סעיף 2.א לבקשה הנ"ל). ביום 8.5.15 ניתן הצו המבוקש, שהורה: "יומצאו כל המסמכים והפרטים המבוקשים בבקשת ב"כ המבקשת ובתגובת ב"כ המשיבים, כשהכל נתמך בתעודת עובד ציבור ערוכה וחתומה כדין...". ביום 11.6.15 הגישה רשות המיסים "בקשה לביטול צו" במסגרתה נטען, כי חל איסור על רשויות המס למסור מידע, מחמת חובת הסודיות החלה עליה. ביום 11.6.15 הועברה הבקשה לתגובת ב"כ הצדדים. שוב היתה זו רק התובעת שהגיבה, ביום 17.6.15, לבקשת רשות המיסים הנ"ל וביקשה לקדם את שמיעת הראיות בתיק, גם ללא הגשת תעודת עובד הציבור והמסמכים המצויים בידי רשות המיסים. הנתבעים מצידם, לא הגיבו לבקשת רשות המיסים ולא פעלו לשם הצגת מסמכים, שהיה בהם, לכאורה, כדי לתמוך בטענתם לכשל בעסקת היסוד. די בכך כדי לקבוע, שטענת העדר התמורה לא הוכחה וממילא לא הוכח כשל בעסקת היסוד. בהקשר זה נראה, כי התבלבלו לנתבעים היוצרות. כפי שפורט בהרחבה לעיל, הנטל על הנתבעים להוכיח קיומו של פגם בעסקת היסוד. על הנתבעים להוכיח, כי לא קיבלו תמורה בגין השיקים שמסרו לחברת דבי. הנתבעים מבקשים להעביר את הנטל ולהטילו על התובעת (ראה סעיפים 17-18, 20 לסיכומי הנתבעים), אך לא כך הדבר. בעניין זה ראה האמור בת"ט (מחוזי-ת"א) 40438-02-13, פורטה נ' אמבר מכון תערובת - אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ, ניתן ביום 14.1.14: "אמירות אלה של המבקשים אינן מתיישבות עם הדין לפיו בקשה לביצוע שטר מניחה הנחה ולו ראשונית כי המחזיק בשטר זכאי לביצועו שכן השטר מגלם חזקה שהשטר נמסר בעד ערך והוא זכאי להגישו לביצוע – הליך שנועד לחסוך זמן שיפוטי ועל המתנגד לביצוע שטר להראות כבר בשלב זה – קרי במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר כי בפיו הגנה אפשרית ולתמוך את טענותיו בראיות רלוונטיות וודאי בראיות נגישות למבקש". קושי נוסף בטענת הנתבעים להעדר תמורה עולה גם מעדותו של מר שינכה עצמו. מר שינכה אישר, שבגין שיקים אחרים שמסר לחברת דבי קיבל תמורה (סעיף 7 לתצהיר מר שינכה שצורף להתנגדות). טענת העדר התמורה שנטענה בעניינינו, היא רק בעניין השיקים מושא ההתנגדויות, שנמסרו לחברת דבי במהלך חודש אפריל 2012 כאשר זמן פרעונם הנקוב היה בחודש יוני 2012 (ראה סעיף 5 לתצהירו של מר שינכה שצורף לבקשת ההתנגדות). דברים לא עולים בקנה אחד עם עדותו של מר שינכה בפני כב' הרשמת הבכירה (כתוארה אז) עדי אייזדרופר, שם אישר מר שינכה, כי קיבל תמורה בגין השיקים שמסר לחברת דבי גם במהלך חודש יוני 2012 (ראה עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 25-26): "ש. מפעילים עליך לחץ וכתוצאה אתה פורע שיקים גם ביוני?ת. קיבלתי תמורה. כשהגיעו עוד שיקים... ". סתירה זו לא מתיישבת עם טענות הנתבעים ולפיה לא קיבלו תמורה בגין השיקים שנמסרו לחברת דבי עבור חודש יוני 2012. בנסיבות העניין, אין מנוס אלא לקבוע, כי הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח שנפל פגם בעסקת היסוד. ממילא נותרה התובעת נהנית מהחזקה לפיה היא "אוחזת כשורה" ולא נדרשת להוכיח תום לב או מתן תמורה בעסקת הניכיון. משלא עמדו הנתבעים בנטל, שהיה מוטל עליהם, ולא הוכיחו כשלון תמורה בעסקת היסוד, חלה החזקה, ולפיה נהנית התובעת ממעמד של אוחזת כשורה בשיקים. הסבה שלא כדיןלראשונה בסיכומיהם, העלו הנתבעים על הכתב טענה ולפיה השטרות מושא ההתנגדויות פגומים, זאת מפני שלא הוסבו כדין לתובעת. הנתבעים טוענים, כי השטרות נמשכו לפקודת חברת דבי, אלא שעסקת הניכיון בוצעה עבור מר מורגנשטרן באופן אישי (סעיף 1.א לסיכומי הנתבעים), שלמרות שלא היה הנפרע עפ"י השיקים, חתם עליהם כמסב. התובעת – בהגינותה – מאשרת, כי טענותיהם של הנתבעים בדבר ההסבה שלא כדין הועלו על ידי הנתבעים כבר בדיון ההוכחות אך טוענת, כי יש לדחות הטענות שעה שמדובר בהרחבת חזית (סעיפים 8-9 לסיכומי התובעת). יש לקבל את טענות התובעת בעניין זה. המדובר, למעשה, בטענת הגנה חדשה, שלא נטענה בכתבי הטענות. אין המדובר ב"פרשנות משפטית הנובעת מאותה מסכת עובדתית", אז ניתן יהיה להידרש לה הגם שנטענה לראשונה בסיכומים (ראה ע"א 1184/04, קרויזר נ' שוורץ, ניתן ביום 15.4.07). המדובר בטענה עובדתית גרידא, הנובעת מהשטרות עצמם, טענה עובדתית חדשה, שלא בא זכרה בתצהיר התומך בהתנגדות. מדובר, כאמור לעיל, בטענת הגנה חדשה, שלא ניתנה לתובעת הזדמנות להתייחס אליה כדבעי. די בכך, כדי לדחות את טענת הנתבעים החדשה, בעניין הסבה שלא כדין. יש לדחות את טענות הנתבעים בעניין הסבה שלא כדין, גם לגופם של דברים. עיון בשיקים מלמד, כי השיקים נמסרו לפקודת חברת דבי. בצידו האחורי של השיק, מופיעה חותמת של חברת דבי וחתימת ההסבה. כך גם מופיעה שם חותמת התובעת וחתימה על גביה. אין המדובר בשיקים שהסבתם הוגבלה. לפיכך, מדובר בהסבה תקינה. המשך ההתקשרות העסקית של התובעת עם מר מורגנשטרן ומסירת הכספים לידיו וכן ניהול ספרי התובעת וציונו של מר מורגנשטרן כלקוח, אין בהם כדי לפגוע בתקינות ההסבה של השיק מחברת דבי לתובעת. ממילא, גם לא הוכח כי סיחור השיקים לתובעת "פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות", כאמור בהוראות סעיף 29 לפקודה. הדברים מותירים את התובעת כ"אוחזת כשורה" – מעמד שלא נסתר. סיכוםלנוכח כל האמור לעיל דין התביעות השטריות להתקבל במלואן. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישאו בשכ"ט ב"כ התובעת בגין ההליכים בבית משפט זה בסך 60,000 ₪ ובהוצאות משפט בסך 16,000 ₪, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כל זאת בנוסף לכל חיוב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד, שנפסק לחובת הנתבעים במסגרת תיקי ההוצל"פ. הליכי ההוצל"פ בשני התיקים ישופעלו לשם גביית מלוא סכום החוב. ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ו, 04 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים. 
|