ת"א 10507-05-11אברביה ואח' נ' חזן(אסיר) ואח'

לפני תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים שהוגשה לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1974 (להלן: "חוק בתי המשפט").

1. רקע

2. המנוח, יליד 29.10.1978, כבן 28 במותו, הגיע בתאריך 22.10.2006 למועדון ה"פלואו" בהרצליה על מנת לחגוג את יום הולדתו. במהלך הערב התפתחה במקום קטטה בה הותקף המנוח על ידי הנתבע וחבריו בצורה אכזרית וברוטלית, נפגע ונפטר מפצעיו בתאריך 23.10.2006.

   הכרעת הדין בעניינו של הנתבע

3. בתאריך 27.6.2007 הורשע הנתבע בהריגת המנוח בצוותא לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז- 1978 (להלן: " חוק העונשין"). מעיון בהכרעת הדין, ת"פ (ת"א) 40333/06 מדינת ישראל נ' יוסי חזן (27.6.2007) (נספח 1 לתצהיר התובעים) עולה כי כב' השופט ח' כבוב קבע את עובדות האירוע כדלקמן:

   "לסיכום פרק העובדות

   אני קובע כי הנאשם זוהה באופן ברור ונחרץ כמי שנטל חלק באירועים מתחילתם ועד סופם. אני קובע כי גרסת הנאשם שהמנוח תקף אותו, היא גרסת כזב שאין לה כל יסוד ואחיזה בחומר הראיות. אני קובע כי הנאשם נטל חלק אקטיבי ופעיל החל משלביה הראשונים של הקטטה כמשתתף פעיל בה ולא כמי שביקש להפריד בין הניצים.

   אשר לחלקו השני של הארוע – הנאשם רדף אחר המאבטח כאחוז תזזית, עד אשר אין מנוס מן המסקנה כי התנהגות הנאשם בחלק השלישי היא המשכה של התנהגותו בחלק השני, (המרדף הפראי אחר המאבטח שנראה כמי שמנסה לנוס על חייו), ואני קובע כי הנאשם תקף את המנוח כאשר בעט בו 4 בעיטות לפחות, בעוצמה רבה ביותר, דווקא כאשר המנוח לא יכול היה להגן על עצמו, שעה ששכב על הקרקע מחוסר אונים, וספג בעיטות מחבורת תוקפים אלימה וברוטלית שכל מטרתה הייתה לכלות בו את זעמה מבלי לחוס על נפשו ותוך גילוי אדישות מוחלטת לגורלו ולחייו.

   אני קובע כי בעיטות הנאשם כוונו אל עבר פלג גופו העליון של המנוח (בטן ומעלה), והבעיטה האחרונה כוונה לראשו, כל זאת בהתבסס על הסרט (cam. 1) וגרסות העדים: העד זוהר אדרי, בעל המועדון שהכיר את הנאשם כלקוח של המועדון וסיפר על בעיטה בפלג גופו העליון של המנוח; העד שגיא צופן שסיפר על 'בעיטה אחרונה שנתנו לו בראש' וציין בעדותו במשטרה כי היה זה 'הבחור שהיה מקודם, עם הכיפה', עד זה זיהה את הנאשם כמי שנתן את הבעיטה האחרונה בסרט שהוקרן לו במשטרה עוד בשלב שהנאשם נראה בסרט בתוך המועדון; העד ז'אן טבנקין שהעיד גם הוא כי הבחור הגבוה עם הכיפה שהתחיל את הקטטה בתוך המועדון נתן בעיטה בראש והסביר כי הוא זוכר את הבעיטה הזו היטב כיוון שזו הייתה הבעיטה האחרונה, כאשר העד טבנקין הוא זה שהיה סמוך למנוח בעת הקטטה וניסה לחלצו מגוב האריות, הכל כפי שפורט בחלק הדן בראיות המאשימה. גרסתם של עדים אלה לא הופרכה ולא נסתרה בנדון. מצאתי לדחות דחייה מוחלטת את גרסת הנאשם כאילו בלהט היצרים בו היה נתון כיוון ובעט לבטנו של המנוח. זוהי גרסת כזב שנולדה בחלקה בתחילת המשפט וחלקה האחר רק בסוף המשפט במסגרת חקירתו של הנאשם, כאשר הנאשם ניסה לאורך כל המשפט להתאים ו'לשפץ' גרסתו, בהתאם לראיות התביעה שנחשפו בפניו. כך לדוגמא טען הנאשם כי הותקף על ידי המנוח וכי כל שניסה לעשות הוא להפריד בין הניצים אך תוך כדי הקרנת הסרט כאשר נשאל הנאשם היכן רואים שהותקף על ידי המנוח הודה בסופו של דבר כי אין כל זכר לכך בסרט וביקש לטעון כי הדבר נעשה מעבר לעדשות המצלמה; הנאשם טען כי כל שביקש לעשות הוא להפריד בין הניצים וגם תוך כדי הקרנת הסרט כאשר הנאשם נראה באופן ברור כמי שתוקף, המשיך וטען כי הוא מפריד, כאילו בית המשפט והצדדים שעומדים בפניו כולם עיוורים ואינם רואים את אשר הוא רואה. על כן מצאתי לדחות גרסתו על הסף.

   אשר לסיבת המוות אני קובע כי סיבת המוות היא חבלה/חבלות קהה/קהות שגרמו לדימום ולנזק חמור במוח, כפי שהוגדרה בחוות הדעת הפתלוגית, משום כך, ואף שהגעתי למסקנה כי הנאשם בעט במנוח את הבעיטה השלישית בראש, אין בידי כדי לקבוע כממצא עובדתי כי זוהי הבעיטה היחידה שגרמה למות המנוח. לא הוכח בפני שבעיטת הנאשם לבדה היא זו אשר גרמה למות המנוח כמו גם לא הוכח כי הנאשם הוא היחיד שבעט בראשו של המנוח וקיימת הסתברות לא מבוטלת כי אדם אחר מבני החברה בעט את הבעיטה המכרעת, או שבעיטת הנאשם ובעיטות יתר החבורה כולם יחד גרמו למוות."

    

   אשר לשאלה בדבר בהריגה בצוותא ציין כב' השופט ח' כבוב:

   "מדובר בחבורה אשר תקפה את המנוח באופן ברוטלי תוך שהפליאו בו מכותיהם, עד אשר בשלב מסוים כוחותיו לא עמדו לו והוא נפל לקרקע. אך עובדה זו לא הרתיעה אותם ודווקא בשלב זה כאשר מדובר במספר תוקפים מול קורבן אחד חסר אונים ששוכב על הקרקע, מקבלים מעשיהם נופך פלילי של כוונה לפגוע בו תוך גילוי אדישות מוחלטת לתוצאות תקיפה זו – בשלב זה מצטרף הנאשם לבני החבורה (אף שאינני שולל את האפשרות כי הנאשם הפליא מכותיו במנוח עוד בטרם שלב זה אך אינני בא לקבוע מסמרות בעניין), ומבצעים במנוח לינצ', תרתי משמע, בועטים בו בכל עוצמת רגליהם (והרי הנאשם התלונן לאחר הארוע בפני ידידתו עת/1 שהוא סובל מכאבים ברגלו), אינם נרתעים אף מנסיון המאבטח להרחיקם מהמקום (כאשר ניתן לצפות בסרט כיצד הורחק הנאשם לאחר הבעיטה הראשונה אך התעקש לחזור ולבעוט במנוח שוב) וממשיכים לבעוט בו גם לאחר שגופו מיטלטל עקב כל פגיעה שכזו (מצפייה בסרט ניתן להיווכח שכל בעיטה כזו גרמה לטלטול גופו), כאשר כל אותה עת ידיו היו שמוטות לצדדים מבלי שניסה להגן על גופו או על ראשו, ובעצם מוטל שם כחפץ ששימש מטרה לבעיטות הנאשם וחבורתו. כאשר בשלב בו בעט הנאשם במנוח ניתן להבחין בנקל כי המנוח היה נתון במצב פיסי קשה ביותר, עת ניסה המאבטח שוב ושוב לגרור אותו לכיוון כניסת המועדון כאשר המנוח באותו שלב היה מחוסר תגובה ובעיטות הנאשם מנעו מן המאבטח להביאו לתוך המועדון. "

   ערעור הנתבע

4. בתאריך 9.2.2011 נדחה ערעורו של הנתבע הן לעניין עצם ההרשעה והן לעניין העונש. בע"פ 9090/07 יוסי חזן נ' מדינת ישראל (9.2.2011) (נספח 2 לתצהיר התובעים) ציינה כבוד השופטת מ' נאור לעניין ההרשעה כך: