ת"א 1039-08-16 דוברין נ' חיפה

לפני תובענה כספית להשבת תשלומי ארנונה שנגבו ביתר מהתובע ע"י הנתבעת במשך 23 שנים.

1.התובע מנהל עסק ברח' נורדאו 25 בחיפה מאז שנת 1993. קודם לכן, נוהל העסק ע"י אביו המנוח.

העסק פעל בשני נכסים בבניין: נכס הרשום בספרי הנתבעת כנכס מס' 1087910 בקומה הראשונה (להלן – "הנכס הראשון") ונכס הרשום בספרי הנתבעת כנכס מס' 1087925 בקומה השנייה (להלן – "הנכס השני").

בסוף שנת 2015 מסר התובע את החזקה בנכס השני לבעליו (סע' 3 לתצהיר התובע).

הנתבעת היא רשות מקומית אשר בשטחה נמצאים הנכסים ואשר בגינם היא גובה תשלומי ארנונה מידי שנה.

2.אין חולק בין הצדדים, כי מאז שהתובע מחזיק בנכסים (שנת 1993) ועד לסוף שנת 2015, סברו שני הצדדים כי שטחו של הנכס הראשון הוא 98 מ"ר, ושטחו של הנכס השני הוא 86 מ"ר (סע' 4 לתצהיר התובע, חקירת עד הנתבעת בעמ' 5 ש' 18-21).

כן אין חולק בין הצדדים, כי בסוף שנת 2015 בוצע סקר נכסים ע"י הנתבעת (להלן – "סקר אשד"), במסגרתו נתגלה כי שטח הנכס הראשון עומד על 73.85 מ"ר ושטח הנכס השני עומד על 70.05 מ"ר (סע' 6 ונספחים א2, א4 ו-ז' לתצהיר התובע, חקירת עד הנתבעת בעמ' 5 ש' 22-27).

3.הנתבעת תיקנה את שומות הארנונה ששלחה לתובע עבור שנת 2016 (נספח א2 לתצהיר התובע), אך פניות התובע לקבלת החזר עבור התשלומים ששילם ביתר מאז שנת 1993 – סורבו, ומכאן התביעה.

4.ההליך