בלנק ואח' נ' סלומון ואח'

לפניי תביעה לחיוב הנתבעים להשבת מקדמות בסך של 432,265 ₪, ששולמו במסגרת עסקאות נדל"ן, אשר התבררו בדיעבד כעסקאות פיקטיביות וכספיח של פרשת עוקץ רחבת היקף, וכן לתשלום פיצויים בגין הוצאות ועגמת נפש.

רקע עובדתי

1. בהתאם לכתב התביעה, במהלך השנים 2012-2013 התרחשה פרשת עוקץ רחבת היקף שבמסגרתה הונו מאות אזרחים להשקיע ברכישת נכסי נדל"ן המוצעים לנכי צה"ל במחירים מוזלים. לפי הטענה, בפני הרוכשים הוצג מצג שלפיו ניתן בהליך "כשר למהדרין" כביכול, להעביר נכסי נדל"ן מנכה צה"ל הזכאי למחיר מופחת, לרוכש שאינו נכה צה"ל.

2. בתביעה נטען כי במסגרת הפרשה נפתחה חקירה פלילית וכן ננקטו הליכי פשיטת רגל וכינוס נכסים בין השאר נגד אדם המכונה תומר בראל ולחילופין יצחק בריל (להלן: "בריל"), מי שעל פי החשד עמד בראש רשת ההונאה וכנגד חברת ב.ב. רגבים בע"מ, חברה הנמצאת ככל הנראה בשליטתו של בריל.

3. לטענת התובעות, הן הוכנסו לעסקאות הללו באמצעות הנתבעים. לדבריהן הן שילמו לנתבעים מקדמות בסך מאות אלפי ₪, אשר אמורות היו לעבור לבעל הנכס, נכה צה"ל, לצורך קידום העסקה. העברת המקדמות נעשתה על בסיס התחייבות מפורשת של הנתבעים שלפיה ככל שהעסקאות הללו לא תצאנה אל הפועל, הנתבעים ישיבו את המקדמות לידיהן. דא עקא, כאשר התברר שמדובר בהונאה וכי העסקאות לא תצאנה לפועל, סירבו הנתבעים להשיב את המקדמות ומכאן התביעה.

4. הנתבעים, מר אליעזר סלומון (להלן: "הנתבע") והחברה שבבעלותו "אאת אחזקות והשקעות בע"מ", טוענים כי הם עצמם קורבן של אותה פרשת עוקץ שנערכה על ידי בריל. הנתבעים פעלו כגורם מקשר בין התובעות לבין בריל ובעלי הנכס לכאורה, והמקדמות לא נותרו בידיהם אלא הועברו לבריל.

לדברי הנתבע, התובעות ידעו כי הן נכנסות לעסקאות מפוקפקות במיוחד, והן חשפו את כספן לסיכונים ניכרים מתוך תאוות בצע. לטענתו, כאשר התברר לו שהעסקאות אינן עומדות לצאת אל הפועל וכי בריל אינו עומד בהבטחותיו, הוא האיץ בתובעות לפנות לבריל לקחת את כספן בחזרה, בדיוק כפי שעשה עם 15 לקוחות נוספים שהפנה לבריל. הלקוחות האחרים קיבלו את כספם בחזרה, אולם כאשר התובעות נפגשו עם בריל והיו אמורות לקבל את כספן, בריל שכנע אותן להמתין פרק זמן נוסף על מנת לאפשר לו להשלים את העסקאות. הנתבע הזהיר את התובעות לבל יעשו כן, והתריע בפניהן כי ככל שלא ייקחו את כספן כעת הוא אינו אחראי עוד לכספים וכי כל המסמכים שעליהם חתם חסרי תוקף. ברם, התובעות לא שמעו לו, ובכך לטענתו ויתרו על כל טענה כלפיו ונותק כל קשר סיבתי לאחריות שלו כלפיהן. כן טען הנתבע כי ההתחייבות להשבת הכספים יועדה למשך ארבעה חודשים בלבד - שהוא פרק הזמן שבמהלכו העסקה היתה אמורה להתבצע.

במהלך הדיון והסיכומים העלה הנתבע טענה נוספת, שלפיה הוא כביכול כלל לא התחייב מבחינה משפטית להחזיר את המקדמות; וכי למצער התחייבות זו (שפקעה לשיטתו) היתה רלבנטית רק ביחס לעסקאות שבהן היא נכתבה במפורש.

דיון והכרעה