ת"א 1037-04-13 סעאידה נ' מסאלחה

כללי

1. לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

2. מהותה של התביעה, כפי שנוסחה על ידי התובע בכתב תביעתו, היא "כספית - עשיית עושר ולא במשפט". אסקור להלן בתמצית את עיקרי הטענות הנוגעות במישרין לעניין הדרוש הכרעה.

3. התובע טוען בכתב תביעתו כי הנתבע חב לו סך של 169,268.79 ₪ בגין כך שהתובע פרע את חוב הנתבע לבנק מרכנתיל דיסקונט. כך, בכתב תביעה קצר ותמציתי אשר אינו מזכיר ולו במילה, את הרקע וההתנהלות שקדמו לתשלום התובע לבנק.

4. מתברר כי בין אחיו המנוח של התובע לבין חברה למכירת נגררים שבבעלות הנתבע, נערכה עסקה למכירת נגררים, עסקה אשר במסגרתה שולם לחברה שבבעלות הנתבע סכום התמורה באמצעות שיקים של התובע. הנגררים, כך לטענת התובע, לא סופקו אך לא היה באפשרותו לבטל את השיקים כיוון שבוצע בהם כבר נכיון.

   בנק מרכנתיל דיסקונט פתח בהליכים משפטיים נגד התובע, בעל השיקים, ונגד הנתבע ובמסגרת הליכים אלו, שילם התובע לבנק.

5. ביום 19.2.12 פנה התובע לבית המשפט בתביעה נגד הנתבע כאן, נגד אשתו ונגד החברה. כתב התביעה הוגש בעילות "הרמת מסך, כספית, עשיית עושר ולא במשפט, שטרית ונזיקית" וזאת במסגרת ת"א 32650-02-12 (להלן: "התביעה הראשונה"). תביעה זו נשמעה בפני כב' הש' ערפאת טאהא ונדחתה ככל שהדבר נוגע לנתבע ולאשתו, מחמת התיישנות.

   התובע לא אמר נואש והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ערעור אשר נדחה בפסק דינו המנומק של כב' ס' הנשיא אברהם. על פסק דין זה הוגשה בקשה למתן רשות ערעור אשר נדחתה בהחלטה מנומקת של כב' הש' רובינשטיין.

    

   הבקשה