ת"א 10307-01-16

בפני תביעת התובע לפיצויו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, כך לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב ביום 24.1.09.

הצדדים הסמיכוני לפסוק בהתאם להוראת סעיף 4ג' לחוק הפלת"ד.

אין בפני התובע טענה לנכות בגין התאונה.

התובע העמיד את נזקו על סך של קרוב ל-300,000 ₪, ואילו לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה בשל העדר "נזק גוף" כלשהו, או בשל היות הנזק בגדר "ענין של מה בכך".

מתעודת חדר מיון, אליו פנה התובע מספר שעות לאחר התאונה, עולה כי מלבד תלונות על כאבים בצוואר וגב תחתון לא נמצאו כל ממצאים והתובע שוחרר עם המלצה למס' ימי מנוחה, מעקב רופא מטפל, ופיזיורטרפיה לפי הצורך.

מלבד תעודת חדר המיון, התיעוד הרפואי שהציג התובע, אשר הגיש תביעתו ממש על סף התיישנותה, מסתכם בהפנייה לטיפול פיזיוטרפי לאחר 3 ימים וסיכום ביניים של הטיפול מיום 27.3.09. כמו כן הוצגו תעודות מחלה למשך תקופה של 32 ימים (ללא שנלווה אליהן תיעוד הביקור אצל הרופא).

אין בתיעוד זה לתמוך בטענות התובע בסיכומיו כי בעקבות התאונה היה במעקב רפואי מתמשך.

הנתבעת טוענת כי מהתיעוד הרפואי עולה כי פגיעתו של התובע, אם בכלל, היתה כה קלה עד שאין להגדירה אפילו כ"נזק גוף". הפנייה לאחר מספר שעות בצירוף לנזק הקל ביותר שנגרם לרכב המעורב (1,820 ₪ לפי דו"ח שמאי), מעידים שמדובר היה בפגיעה קלה שבקלות שלא הותירה לתובע כל נזק גוף.

את התלונות של התובע יש לבחון, לטעמה, על רקע היותו מרובה תאונות בעברו (11 במספר) וקיומן של תלונות על כאבי צוואר וגב (בגינם אף הופנה מדי פעם לבדיקות CT) במשך שנים ארוכות, בגינם אף חזר לאחר חלק מהתאונות וייחסם לתאונות קודמות או מאוחרות לתאונה נשוא תביעה זו.