ת"א 10273-07-14 גולדפילד ואח' נ' עירית ירושלים

תביעה כספית להשבת תשלומי יתר של ארנונה.

רקע כללי ועיקר טענות הצדדים

1. התובעים הינם עורכי דין במקצועם, אשר מנהלים משרד עורכי דין ברחוב בית הדפוס 12 בירושלים (להלן: "הנכס"), החל משנת 1998; תחילה החזקה בנכס הייתה רשומה בספרי העירייה על שמו של התובע 1, בשטח של 145 מ"ר, וחיוב הארנונה הוטל על הנכס בגין שטח זה החל משנת 1998.

    

   בשנת 2012 שונה רישום החזקה בנכס בעירייה משמו של תובע 1 לשמו של תובע 2; ביום 13/10/2013 נערכה מדידה של הנכס על ידי הנתבעת וביוזמתה; על פי מדידה זו נמצא כי שטח הנכס הינו 108 מ"ר; בעקבות כך עודכן רישום שטח הנכס בספרי הנתבעת ל- 108 מ"ר, וזאת החל מיום 1/1/2012, מועד שינוי החזקה בנכס על שם התובע 2, ובהתאם לכך בוצע זיכוי בחשבון הארנונה של התובע 2.

    

   התובעים פנו אל הנתבעת בבקשה להשבת תשלומי היתר של הארנונה החל משנת 1998, המועד שבו קיבלו חזקה בנכס. בקשה זו נדחתה על ידי הנתבעת. מכאן תביעה זו.

    

2. לטענת התובעים, לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעה להשבת כספי ארנונה שנגבו ביתר; הנתבעת התרשלה כאשר ביצעה מדידה שגויה של הנכס בעת הקמת הבניין, או כאשר אישרה מדידה כזו; אין מחלוקת שהנתבעת טעתה ברישום שטח הנכס ובגין כך חויבו התובעים ביתר בגין שטח העומד על כ- 37 מ"ר.

    

   התובעים ממשיכים וטוענים כי, אין לקבל את טענת ההתיישנות של הנתבעת, וזאת משום שרק ביום 13/10/2014 הם גילו כי נעשתה טעות ברישום השטח של הנכס; התובעים זכאים להשבה גם מכח עשיית עושר ולא במשפט, וגם מכח כללי המשפט המנהלי החלים על הנתבעת כרשות מנהלית, שעל פיהם היא מחויבת לנהוג בהגינות, בנאמנות, בשקיפות, תוך כיבוד עיקרון חוקיות המינהל.

    

3. מנגד נטען על ידי הנתבעת כי, לבית המשפט אין סמכות לדון בתביעה, וזאת לנוכח המסלול המיוחד הקבוע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976; מדובר במסלול ייחודי ובסמכות ייחודית לדון במחלוקת נשוא התביעה. לחלופין, גם אם חוק הערר לא חל על המקרה, הרי הסמכות לדון בתביעה בענייני ארנונה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים.