ת"א 10219-03-09 עיריית דליית אל כרמל-עוספיא נ' הבישופות היוונית קתולית

תביעה לתשלום חוב ארנונה בסך 650,005 ₪, עבור תקופה של 7 שנים לפני הגשת התביעה (17/3/2009); חוב היטל ביוב בסך 146,607 ₪; וחוב מים בסך 6,984 ₪.

הנתבעת היא בעלים של נכס מקרקעין, הנמצא בתחום השיפוט של התובעת. הנכס שימש בכל התקופות הרלוונטיות כבית אבות הידוע בשם "בית אחווה".

הסוגיות העיקריות שבמחלוקת:

התובעת טענה כי הנתבעת מחויבת לשלם ארנונה בגין הנכס, על פי דין, מתוקף צווי ארנונה ומתוקף היות הנתבעת בעלת הנכס והמחזיקה בו. היטל הביוב הוטל בגין התקנת ביוב ציבורי המשרת את הנכס וחל על בעל הקרקע וחוב המים נובע משימוש במים בנכס.

הנתבעת טענה כי החל משנת 1991 ועד 31/10/2006 החזיקה בנכס והפעילה אותו, באופן בלעדי, אישיות משפטית אחרת, עצמאית ונפרדת מהנתבעת, בשם "מסדר האחיות לצדקה של ישוע ומרי" (להלן: "מסדר האחיות"). רק החל מיום 1/11/2006, הנתבעת עצמה החלה להחזיק בנכס ולנהל אותו. על כן, לא ניתן לחייב אותה בארנונה בגין התקופה בה לא החזיקה בנכס.

לטענת הנתבעת, עד לשנת 2007 במשך שנים, הנפיקה התובעת חיובי תשלום ארנונה על שם "בית האחווה לזקנים" ולא על שמה של הנתבעת, ולא המציאה לנתבעת את הודעות החיוב השנתיות. רק החל משנת 2007 החלה התובעת להנפיק דרישות תשלום על שם "הבישופות היוונית הקתולית". לכן, דרישת הארנונה ממנה לגבי התקופה שלפני 1/11/2006 מהווה דרישה רטרואקטיבית כלפיה. וזאת ללא הודעה מראש, ללא מתן זכות טיעון ומבלי לאפשר לנתבעת להגיש השגות ועררים בגין החיובים בארנונה עבור התקופה שלפני 1/11/06. בעשותה כאמור פגעה התובעת באפשרויות הנתבעת להסדיר את הנושא תשלום הארנונה מול מסדר האחיות, כמו גם באפשרות הנתבעת לפעול מול שר הפנים לקבל פטור מארנונה בהיותה מוסד ללא מטרות רווח [לפי סעיף 5(י) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938].

לשיטת הנתבעת, על פי אמנה בין מדינתית שנחתמה בין מדינת ישראל לבין הכס הקדוש מיום 30/12/1993 (להלן: "הסכם היסוד"), אמור להתנהל בין הצדדים לאמנה משא ומתן לגבי סוגיות שאינן ברורות, שלא הוסדרו וכאלה ששנויות במחלוקת, בנוגע לרכוש ולנושאים כלכליים המתייחסים לכנסיה הקתולית ולמוסדות קתוליים מסוימים, ובמשך תקופת המו"מ התחייבו הצדדים שלא לפגוע בסטטוס קוו בעניינים אלה, הן לגבי עצם החבות במס והן לגבי ביצוע פעולות לגבייתו. המו"מ טרם הסתיים ובין הנושאים שבמחלוקת נמצאת סוגיית החבות של גופים כנסייתיים לשלם ארנונה. העובדה שמסדר האחיות לא שילם ארנונה והתובעת לא פעלה לגבות את חובות הארנונה מלמדת על הסטטוס קוו הקיים במקרה המסוים. פעילות התובעת, המהווה חלק מהשלטון, מהווה הפרה של התחייבויות בינלאומיות של ישראל.