ת"א 10091-09-14 כהן ואח' נ' אדרי ואח'

לפני בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש בסך של 50,000 ₪ (10% מסכום התביעה), בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק").

1.המשיבה (להלן: "החברה"), חברה פרטית העוסקת בין היתר בשיווק הופעות של זמרים והפקות אירועים הגישה תביעה ע"ס 500,000 ₪ ביחד עם בעליה ומנהלה, ירום כהן (להלן "כהן") כנגד המבקש עידו חיטמן (להלן "חיטמן") וכנגד ארבעה נתבעים נוספים. לטענת החברה וכהן, הנתבעים פרסמו כתבות המהוות לשון הרע והוצאת דיבה. כלפי חיטמן, עו"ד שייצג את הנתבע 1, נטען שהוא הכתיב את נוסח הפרסומים הפוגעניים ואף פעל לפרסומם, בהסתמך על הודעת מייל ששלח הנתבע 4 בתגובה לדרישת החברה לפרסום התנצלות (סעיפים 7, 43 לכתב התביעה, נספח 12 לכתב התביעה).

2. לטענת חיטמן, יש לחייב את החברה בהפקדת ערובה להוצאות בשל מצבה הכלכלי הרעוע ובעיקר נוכח סיכויי התביעה הקלושים. מדובר בתביעה מופרכת הנגועה בחוסר תום לב ואשר הוגשה כלפיו כאמצעי לחץ בלבד. בתמיכה לבקשה צורפו החלטות של בתי משפט בהליכים אחרים (לרבות בבית המשפט המחוזי), בהם נפסק שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבעים שכן אין באישור רואה החשבון שצורף כדי להוות אישור לחוסנה הכלכלי.

3. מנגד, טוענת החברה שמצבה הכלכלי איתן, סיכויי התביעה טובים גם כלפי חיטמן שכן במייל שנשלח יש לראות מעין "אקדח מעשן" המוכיח את מעורבותו בפרסומים הפוגעניים. החברה צרפה לתגובתה אישור רוה"ח לפיו בין השנים 2005-2014 מחזור עסקיה נע בין 1.5-4.5 מיליון ₪ לשנה, ורווחיה (לפני מס) נעו בין 65,000-249,786 ₪, ועמדו על סך -50,000 ₪ נכון לחודשים ינואר-ספטמבר 2014. לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה שבכל מקרה ניתן יהיה להיפרע מכהן.

4. בדיון שהתקיים ביום 25.1.15 נעתרתי לבקשת החברה לצרף ראיות נוספות להוכחת טענתה בדבר איתנותה הכלכלית. החברה צירפה תצהיר של רו"ח חכם, בו חזר על האמור באישור שהוגש על ידי החברה מלכתחילה, ולאחר מכן גם תצהיר משלים, לפיו מחזור העסקים של החברה עמד על סך 4.5 מיליון ₪ בסוף שנת 2014 ורווחיה באותה שנה עמדו על סך 74,063 ₪ (לפני מס). החברה גם הוסיפה שברשותה רכב שאף אותו ניתן להעמיד כבטוחה להוצאות.

5.בתגובה לתצהירו של רואה החשבון, חזר חיטמן על בקשתו וטען שאין בנתונים שסיפקה החברה כדי לבסס את הטענה בדבר חוסנה הכלכלי ובכל מקרה לגבי הרכב, מוטל שיעבוד לטובת צד ג' על פי הנתונים המופיעים ברשם החברות.

דיון

6. סעיף 353(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבל, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת נתבע, להורות כי החברה תיתן ערבות מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

7.ככלל, יש לחייב חברה המוגבלת במניות בהפקדת ערובה להוצאות נתבע, באם מוגשת בקשה כזו מטעמו, והחריג הוא מתן הפטור לחברה מהפקדתה (רע"א 6179/09 התחלת ים אילת בע"מ נגד הרפסודה הלבנה אילת בע"מ, פורסם בנבו 27.7.09, רע"א 10671/08 קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ נגד LLC CME DEVICES , פורסם בנבו 2.3.09). בשלב הראשון, על בית המשפט לבחון האם החברה הרימה את הנטל להראות כי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. ככל שהחברה לא הרימה נטל זה, יש לעבור לשלב השני בו יבחן בית המשפט את נסיבות ההליך וסיכוייו (על דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה אלא רק לסיכויים גבוהים או קלושים במיוחד). בכל מקרה ככל שלא נמצא מקום לפטור מערובה, בית המשפט יעמידה על סכום מידתי. (בר"ע 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נגד בנק הפועלים, פורסם בנבו 11.2.09; רע"א 857/11 מועצה איזורית באר טוביה נגד נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, פורסם בנבו 23.5.11, רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נגד טלי עד שינוע בע"מ, פורסם בנבו 29.12.11).