ת"א 10026-09-13 ביטון נ' דוד

בפני תביעה כספית שעניינה תשלום יתרת חוב לעיריית הוד השרון (להלן: העיריה), הנובע מהפרשי הצמדה וריבית על היטל השבחה ששולם באיחור. כן נתבע הפיצוי המוסכם על פי הסכם המכר, בגין הפרתו על ידי הנתבעת.

רקע עובדתי

התובע חתם ביום 11.2.08 על הסכם לרכישת נכס מקרקעין, בית ברח' החיטה 23 הוד השרון, הידוע כגוש 6443 חלקה 69, מהנתבעת (להלן: ההסכם, הנכס). סכום תמורת המכר עמד על 1,209,000 ₪.

בסעיף 16 להסכם נקבע כי "היטל השבחה במידה והוטל עד למועד החתימה על הסכם זה יחול על המוכר. וממועד החתימה על הסכם זה היטל השבחה שיוטל ישולם על ידי הקונה".

ביום 30.11.08 הובא לידיעת הנתבעת, באמצעות אחיה חנן, ע"י נציגת מדור היטל השבחה בעיריה, כי קיים על הנכס חוב היטל השבחה בהתאם לשומה המוסכמת מיום 14.9.08 ועליה לשלמו, שאם לא כן לא ישולם הליך המכר. הובהר לנתבעת כי החוב נובע מתכנית הר/1002 מיום 11.6.03 בסך 77,245 ₪, ומתכנית הר/52/א מיום 9.8.06 בסך 321,184 ₪. סך חוב היטלי ההשבחה נכון לשנת 2008 עמד על 398,429 ₪.

הנתבעת, באמצעות אחיה, סרבה לשלם את החוב מטעמים כלכליים וטענה לאי יכולת לשלמו. עם זאת, ב-13.12.10, שולם סך של 102,596 ₪ באמצעות בא כוחה של הנתבעת בהסכם – עו"ד עופר גת, מהסכום שהוחזק על ידו בנאמנות מתוך תמורת המכר.

לאחר שנודע לתובע בשנת 2013 על יתרת החוב שלא נפרעה, התריע באמצעות בא כוחו בפני בא כוחה של הנתבעת על הפרת ההסכם (מכתב מ-27.5.13), וכן שוחח טלפונית עם אחיה שאישר כי הוא מודע לגובה החוב ומתקשה לשלמו. בא כוחה של הנתבעת הביא את המכתב לידיעת הנתבעת, ובהמשך לכך שילמה הנתבעת שני תשלומים נוספים, ב-22.1.14 סך של 83,000 ש"ח וב-13.2.14 סך של 159,938 ₪.

בסך הכל שילמה הנתבעת סכום של 345,534 ₪, כך שהחוב הנותר, בגין הפרשי הצמדה וריבית, לאחר הליך משפטי בין הנתבעת לעיריה, עומד כיום על 109,052 ₪ (ראו פסק דינו של כב' השופט ארניה בה"פ 12542-03-15).

חרף זאת, העלתה הנתבעת בכתב ההגנה טענות נגד עצם חיובה בתשלום היטל ההשבחה ו/או הפרשי הריבית וההצמדה בגינו, בטענות שונות.