שתיל ואח' נ' סגמן ואח'

החלטה

בפני בקשה מטעם הנתבעים לשומת הוצאותיהם בהתאם לפסה"ד מיום 22/7/09 שדחה תביעת התובעים נגד הנתבעים תוך חיובם בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

לבקשה צורף תצהיר מטעם הנתבע מס' 1 מר אורי סגמן וכן אסמכתאות וקבלות על חלק מהתשלומים וההוצאות.

הבקשה הועברה לתגובת התובעים אשר מבקשים לדחותה הואיל והם שילמו את הסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ סכום הכולל הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין,וכן הם חולקים על סכום ההוצאות הנדרש.

הנתבעים הגישו תגובה לתשובה צירפו תצהירים נוספים ואסמכתאות נוספות והכל כפי שיפורט בהמשך.

דיון

בפסק הדין נשוא הבקשה נקבע:

"הנני מחייב את התובעים ,ביחד ולחוד,לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ ". 

עניין הוצאות המשפט מוסדר בתקנות 511-513 לתקנות סדר הדין האזרחי.

תקנה 511 קובעת כי בתום כל הליך,יחליט בית המשפט אם לחייב בעל דין בתשלום שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.כאשר בית המשפט מחייב בהוצאות,הוא רשאי לקבוע את הסכום לפי שיקול דעתו.

בית המשפט רשאי לנקוב בסכום,אך איננו חייב.

כאשר בית המשפט איננו נוקב בסכום,חלות הוראות תקנה 513 לתקנות סד"א,הקובעות מהן ההוצאות ואופן חישובן.

הכלל הוא שכאשר בית המשפט קובע הוצאות,הוא קובע בנפרד את שכ"ט עו"ד ובנפרד את ההוצאות {תקנה 512(א)}.

כיוון שהכלל הוא שיש הפרדה בין שכ"ט עו"ד לבין ההוצאות,וכיוון שבהחלטת בית המשפט לא צוין במפורש שהסכום הנקוב הוא סכום כולל המתייחס גם לשכ"ט וגם להוצאות,המסקנה המתבקשת היא שהסך של 20,000 ₪ +מע"מ הינו עבור שכ"ט עו"ד בלבד.

את ההוצאות שלא נקבע לגביהן סכום,יש לשום ולחשב לפי הוראות תקנה 513.

תקנה 513 קובעת שני סוגים של הוצאות:

הסוג האחד,הוא זה המפורט בסעיף 513(1) המפרט הוצאות שונות לרבות אגרה ,שכר בטלה של עדים וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה.אלה ישולמו לפי החומר שבתיק,בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין.

הסוג האחר של ההוצאות הוא אלה המנויות בתקנה 513(2) הקובעת שאר הוצאות המשפט אלה ישולמו כפי ששם הרשם,לפי בקשה בכתב או בעל פה ,לאחר שניתן לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם,אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט. 

בהלכה עקרונית של בית המשפט העליון בע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה,נפסק שזוכה בפס"ד זכאי להוצאות ריאליות.על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות,מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות הענין.