ששון נ' שטח

פסק דין

1.תביעה בגין תאונה שארעה בתאריך 19/10/12 בצומת הרחובות הרצל – הקישון בחיפה.

לטענת התובע נסע ברכבו מ.ר 87-496-17 מאחורי רכבו של הנתבע, רכב איסוזו מ.ר.

67-953-56 כאשר רכב הנתבע החל בביצוע פניית פרסה בצומת הרחובות הרצל-הקישון תוך שחשה קו הפרדה כתום רציף בנתיבי רחוב הרצל.

לדברי התובע קיים שלט אין כניסה לרחוב הקישון והנתבע את הקו הכתום הרציף בפניית פרסה לא חוקית, כשהוא, התובע, מצוי בעצירה מוחלטת.

לדבריו, הנתבע לא הצליח להשלים את פניית הפרסה ועל כן החל בנסיעה לאחור ופגע ברכבו של התובע שהיה מצוי כאמור בעצירה מוחלטת בצד הרכב הקדמי שמאלי ברכבו של התובע שעל אף שצפר לא מנע את ההתנגשות.

לכתב התביעה צירף התובע תרשים וצילומים של מקום התאונה כמו גם של רכבו מיד לאחר התאונה.

לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת שמאי בדבר הנזק שנגרם לרכבו, שכ"ט שמאי, ותמונות המשקפות את הנזק.

סה"כ תבע התובע 7,868 ₪ כמפורט בכתב התביעה.

הנתבע בכתב הגנתו הכחיש את הנטען בכתב התביעה, ציין כי אכן רצה לפנות שמאלה לרחוב הקישון, החל את הפנייה אך כשראה שלט חדש "אין כניסה" עצר והתובע שנסע מאחוריו לא שמר מרחק ופגע בו מאחור מהחלק השמאלי.

לדבריו לרכבו לא נגרם כל נזק.

2.התובע חזר על האמור בכתב התביעה וצירף מוצגים נוספים – תמונות של מקום האירוע, הקו הרציף המסומן על הכביש, תמונות המשקפות את מצב הרכבים ותמונות המשקפות את הנזק שנגרם לרכבו.

לדברי התובע ניתן לראות כי ברכבו נגרם נזק ב-3 נקודות פגיעה שונות, כלומר מדובר בפגיעה על דרך מעיכה ולא על דרך שפשוף, מה שמצביע על כך שרכבו היה במצב עצירה בעוד רכבו של הנתבע היה דינאמי.

לדבריו רואים שהמכה היא בצמוד לדלת השמאלית, מה שמוכיח שמדובר בפגיעה צידית ולא מדובר בפגיעה שסיבתה אי שמירת מרחק.

אם היה בתנועה כפי שטוען הנתבע והמכה כה חזקה, הייתה גם הדלת נפגעת אך הדלת נותרה שלמה לחלוטין.

3.הנתבע טען, כפי שטען בכתב ההגנה כי התכוון לפנות שמאלה לרחוב הקישון אך ראה שלט "אין כניסה" חדש. לפיכך, עצר את רכבו, הרגיש "רתיעה באוטו", יצא מהאוטו וראה את התובע האומר לו "אתה נסעת רברס".

לדבריו סיים את הסיבוב, עצר בצד והציג בפני התובע את כל המסמכים.

בחקירתו הנגדית ציין הנתבע כי ראה את רכבו של התובע רק לאחר הפגיעה וכדבריו, "ניסת לברוח ממני ופגעת בי. דיברת בטלפון".

4.לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות, אני קובעת כי התובע הוכיח כי הנתבע הוא זה שגרם בנהיגתו הרשלנית לתאונה, ולנזקים שנגרמו לרכבו של התובע באותה תאונה, אך לא הוכיח את מלוא הנזקים הנטענים בכתב התביעה, במיוחד כאשר מדובר בנזקים שהם על דרך אומדן ולא נזקים ממשיים.

התובע תמך את גרסתו בראיות שלא נסתרו: הן צילום המקום, הן התרשים, הן תמונות בדבר הנזקים שנגרמו והן בדבריו באשר למה שמאפיין את הנזק שנגרם לרכבו.