ששון נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים, מיום 14.7.2010. סגן הנשיא, כב' השופט י' ריבלין, זיכה את המערער מעבירה של נהיגת רכב ללא מלווה והרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, בניגוד לסעיף 62(3) ביחס עם סעיף 39(א) לפקודת התעבורה.

בתשובתו לאישום, טען המערער, כי לא היה לשוטרים "חשד סביר", ולפיכך, לא היה מקום לבקש מהמערער לבצע בדיקת שתן. בנוסף, טען המערער, כי גם אם נמצא סם בגופו, לא הייתה לכך השפעה על נהיגתו.

המערער הסביר בתשובתו לאישום, כי הוא היה מכור לסמים, אולם נגמל מהם. לטענתו, הייתה לו מעידה אחת בה צרך סמים וכתוצאה מכך נמצאו שרידי הסם בגופו.

לא הייתה מחלוקת, כי בהתאם לחוות דעתו של ד"ר גופר (ת/7), בבדיקה שערך, התגלה בשתן של המערער סם מסוג קוקאין. ד"ר גופר ציין, כי "ממצאי המעבדה מעידים על שימוש בקוקאין ושימוש בתרופת ההרגעה משרת השינה דיאזפם (וליום)". חוות דעתו של ד"ר גופר הוגשה בהסכמה והסנגור בחר שלא לזמנו לחקירה נגדית.

בהודעתו במשטרה, ציין המערער, כי אינו נוהג כאשר הוא בהשפעת סם וכי אינו זוכר מתי לאחרונה נטל סם (בסעיף 19 לסכומים בכתב, אשר הגיש ב"כ המערער לבית משפט לתעבורה, צויין, כי, "הנאשם נטל קוקאין מספר ימים לפני שהחל הנהיגה").

מהעדויות שנשמעו בבית המשפט קמא עלה, כי המערער נעצר לבדיקה בעקבות מידע מודיעיני. בית המשפט קמא, התייחס לשאלה, האם יש במידע המודיעיני משום "חשד סביר" לצורך סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה, וקבע, כי במקרה הנידון לא התגבש החשד הסביר לצורך דרישה לבדיקת שתן.

אציין, כי נושא זה לא עלה לדיון בערעור, אך דעתי היא, כי במקרים מסוימים יכול מידע מודיעיני להוות "חשד סביר".

למרות זאת, קבע בית המשפט קמא, כי בהתאם להלכת יששכרוב (ע"פ 5121/98) יששכרוב נ' מדינת ישראל, מיום 4.5.2006 (פורסם במאגרים) אין מקום לפסול את תוצאות בדיקת השתן. בית המשפט קבע, כי במקרה דנן, אין המדובר בנסיבות חמורות בהן נרמסו זכויות חשוד בזדון או בבירור. לפיכך, קיבל את תוצאות בדיקת השתן וקבע על פיהן, כי המערער נהג תחת השפעת סם מסוג קוקאין.

ב"כ המערער, אשר טען בצורה הראויה לציון, חילק את ערעורו לשלושה חלקים. בהתאם לכך, אדון בטענות אחת לאחת.

טענתו הראשונה של ב"כ המערער הייתה "חוסר היכולת של בית משפט לתעבורה להסתמך על תוצאת בדיקת שתן בתיקי נהיגה בשכרות".

לטענתו, סעיף 64(ג) לפקודת התעבורה מסמיך את שר התחבורה ושר הבריאות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתקין תקנות בעניינים של שיטות לבדיקת האלכוהול או הסם, אופן נטילת הדגימות, מקומות הבדיקות ועוד. והנה, כך טען, הותקנו תקנות לעניין בדיקת שכרות רק בנוגע לבדיקת הנשיפה ו/או לבדיקת הדם, ולא הותקנה תקנה כלשהי כיצד ובאילו תנאים תעשה בדיקת השתן.

סעיף 64(ג) קובע, כי שר התחבורה ושר הבריאות רשאים (ההדגשה שלי א.כ) להתקין תקנות בעניינים אלה. מכך עולה, שאין מוטלת עליהם חובה לעשות כן.

ישנם מקרים רבים בהם לא נקבעו תקנות המורות כיצד אמורים אנשי המשטרה ו/או אנשי החקירות לפעול ועדיין אין בכך כדי לאיין את פעולות החקירה. כך, למשל, אין תקנות המורות כיצד לבדוק מסמכים מזויפים או טביעת אצבע ולמרות זאת, בתי המשפט עושים שימוש בבדיקות אלה.

טענתו השנייה של ב"כ המערער התייחס לנסיבות המקרה הספציפי הנידון. לטענתו, העובדה, שנמצאו שרידי סם בגופו של המערער, אין בה כדי להוכיח, כי המערער נהג תחת השפעת סמים. לטענתו, על התביעה היה להוכיח, כי הוא נהג תחת השפעה.

שאלה זו התעוררה בבית המשפט העליון, אשר פסק, כי שימוש בסמים בכל כמות שהיא, יוצר חזקה, כי הנהג נתון תחת השפעת סמים. הנהג יכול לסתור חזקה זו, בהבאת ראיות מטעמו מהן ניתן ללמוד אם צריכת הסם אצלו היא עניין שבשגרה או מקרה חריג וכן מהי מידת השפעת הסם עליו.

בעניין דומה בו הוגש כתב אישום המייחס נהיגה של עבירה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) + סעיף 39א לפקודת התעבורה, עלתה השאלה האם היה מקום להרשיע רק על בסיס הימצאות שרידי סם בבדיקת שתן בהתאם לחוות דעתו של ד"ר גופר (רע"פ 637/06 נחמן לוי נ' מדינת ישראל, מיום 10.4.2006, פורסם במאגרים).

כב' השופט ס' ג'ובראן אימץ את ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בע"פ 398/04 מדינת ישראל נ' בניאשווילי (לא פורסם) תוך שהוא מצטט מפסק הדין כדלקמן:

"החוק אוסר על אדם שיכור לנהוג ברכב (סעיף 62(3) לפקודה). שיכור מוגדר בסעיף 64ב(א) לפקודה 'מי שנתון תחת השפעתו של משקה או סם משכרים או מסוכנים'. כאמור, הסמיך המחוקק את שר התחבורה והבריאות להתקין תקנות לעניין אחוז האלכוהול או הסם שבהשפעתו אסורה נהיגת רכב, שיטות לבדיקת האלכוהול בדם ואופן הבדיקות. כידוע, לא חל איסור על השימוש באלכוהול, אלא רק אם כרוכה בצריכתו סכנה, ולא למשתמש עצמו אלא לציבור...".

בניגוד לאלכוהול, חל איסור מוחלט על השימוש בסמים מסוכנים, בכל כמות שהיא, ואף נקבע בחוק כי הדבר מהווה עבירה... השימוש בסמים מסוכנים נאסר כליל...כל נהג העובר על איסור זה, מקים נגדו חזקה שהינו נוהג כשהוא נתון תחת השפעתם של סמים, ומכאן ואילך עובר אליו הנטל להפריך חזקה זו...".