ששון אליעזר נ' עיריית תל-אביב ואח'

פסק דין

1.התובע יליד 12.12.1965 נפגע לטענתו עת שהלך במדרכה שברח' יגאל אלון בת"א, נפל והוטח ארצה.

הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות האירוע, האחריות, הפגיעה, הנכות וגובה הנזק.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה.

התאונה

2.לגרסת התובע, היה עובר לתאונה ביום 6.9.06 בדרכו לעבודה וצעד ברח' יגאל אלון בסמוך לתחנת מד"א. לפתע נתקלה כף רגלו הימנית בשקע במדרכה שנוצר ממספר מרצפות עקורות וכתוצאה מאיבוד שווי המשקל, נפל בעוצמה מלוא קומתו ארצה.

בחקירתו הרחיב והסביר, כי יצא מביתו במטרה להגיע למוסך לצורך נטילת רכב לעבודה. הוא התכוון לתפוס מונית, אולם לפני שהגיע אליה, ועוד כשעמד במדרכה על מנת לחצות את הכביש, נפל. מקום הנפילה היה בסמוך לתחנת אוטובוס שבה עמדו כ-20 אנשים בצפיפות, ועת שביקש לחלוף על פניהם, תוך כדי מעבר ביניהם, נתקל במכשול הנ"ל. וכך תיאר:

"הייתי על המדרכה ברח' יגאל אלון, ליד מד"א יש תחנה, ויש שם אנשים שעומדים בצפיפות בתחנה. באתי לעבור את התחנה, ותוך כדי המעבר, היו שם מרצפות שהיו עקורות, והרגל שלי נכנסה לבפנים, ונפלתי עם הפרצוף."

(ראה: עמ' 13 לפר')

מאן דהוא סייע בעדו להתפנות לסניף מד"א שהיה קרוב, אולם התובע לא הצליח לבקש את פרטיו, כמו גם פרטי האנשים שעמדו באותה עת בתחנה. רק למחרת התפנה לצלם את תמונת זירת האירוע (ת/2) וממנה יש ללמוד לדבריו, כי גובה השקע מגיע ל-5-10 ס"מ לפחות.

3.הנתבעות הכחישה את נסיבות התאונה, ולטענתה נפילת התובע לא היתה בשל קיומו של מכשול או מפגע, ומכל מקום אין מדובר ברשלנות מצידה. לכן נטען, כי התובע מבקש לעשות לו עושר ומשפט על גבה.

4.הנתבעות העידו מטעמן את עובד יחידת אחזקת דרכים, מר חכים. עפ"י המוצהר על ידו, בדק ונוכח כי התאונה אירעה ברח' יגאל אלון פינת וינגייט בת"א שעה שאחת מאבני המדרכה יצאה מהמקום ואילו בעת מתן תצהירו המפגע תוקן. הוא הודה, כי ניזון ממראה התמונה בלבד באשר למהות המפגע, וגם הוא אישר כי מדובר ב"סטופר" שיצא מקומו ויצר שקע של כ-5 ס"מ.

העד לא ידע לציין את מועד התיקון, ומלבד עדותו כי לא נתקבלה הודעה על המפגע במוקד הטלפוני, לא ידע למסור פרטים שמצויים לשיטתו בידיעת מחלקה אחרת של הנתבעת 1.

5.אני קובעת, כי עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות התאונה, בעדותו שלא נסתרה ונתמכה במסמכים שהוצגו, והגם שעדותו היתה עדות בעל דין יחידה, היה בה כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל עליו משום החיזוק ,גם החלקי בעדות עד ההגנה.

האחריות

טענות הצדדים

6.לטענת ב"כ התובע, בהעדר מחלוקת על קיומה של חובת זהירות מושגית המוטלת על הנתבעת 1 לשמירת תקינות המדרכות ומניעת המפגעים, הרי בהינתן שליטתה במקום ובקיומו של מחסור של 3 אבנים לפחות במדרכה שיצרו שקע של כ-8 ס"מ, היה עליה לצפות את הסכנה הבלתי רגילה, שלה היה התובע חשוף. למרות זאת, וכפי שהוכח, לא נקטה הנתבעת הנ"ל באמצעי זהירות סבירים למניעת הסכנה, ולא טרחה אף לחסום את המעבר להולכי הרגל או להציב שילוט אזהרה מתאים. לנוכח הפרת חובת הזהירות, ובהיותה הגורם לנזק, יש להטיל על הנתבעות את האחריות לפיצוי בגינו.

7.ב"כ הנתבעות טען בסיכומיו, כי התובע לא עמד בנטל הוכחת תביעתו ולא הוכיח את רשלנותה של הנתבעת 1. הואיל והוכח, כי זו פעלה כרשות מקומית סבירה שאין עליה אפשרות מעשית או חובה להציב לכל אורך הרחובות או הכבישים פקחים לוודא תקינותם, הרי היא פועלת עפ"י מידע שמתקבל במוקד הטלפוני ומיד עם קבלתו נשלחים נציגיה לבצע את התיקון. עוד נטען, כי לאור מהות עדות התובע הרצופה סתירות וללא פרטים מספיקים, אין לתת בה כלל אמון.

התרשלות

8.ככלל על התובע הטוען לרשלנות להוכיח את קיומה של החובה, הפרתה וגרם הנזק.