שרעבי נ' ביטון

פסק דין

החלטתי לדחות מכל וכל את התביעה שבפני.

על פי ס' 51 לחוק המקרקעין זכותו של בעל מקרקעין לגזום צמחיה של בעל מקרקעין שכנים, ככל שהיא גורמת לו לנזק למקרקעין או להפרעה בלתי סבירה בהנאתו מהמקרקעין לאחר שדרישתו לסילוק הצמחיה מבעליה לא נענתה.

במקרה זה נותן אני אמון מלא בגרסת הנתבע לפיה קיבל רשות מאשתו של התובע אשר הינה אף היא בגדר בעלי המקרקעין בהם הייתה הצמחיה נשוא כתב התביעה, רשות לבצע גיזום של אותה צמחיה, ככל שהדבר נדרש. התרשמתי שכך נעשה במקרה זה. לא כל שכן, שהגיזום לא פגע בעץ באופן שהביא לכך שהפך חסר חיים, כנטען בכתב התביעה, אלא אפשר לו לגדול מעת לעת וכך אף קרה מאז הגשת כתב התביעה.

לא הובאה בפני בדל של ראיה לפיה אגב הגיזום הנתבע או מי מטעמו הסיגו את גבולו של התובע, והכל הינו על פי השערותיו ומסקנותיו של התובע.

רשאי היה הנתבע לבצע את גיזום העץ באופן שנעשה לנוכח המטרדים הקשים שזה גרם לו. קל וחומר לאחר שבתחילת הדרך ניתנה לכך רשות מצד אשתו של התובע.

בנסיבות אלה סבורני שמדובר בתביעה שלא היה בה כל ממש. לפיכך החלטתי כאמור לדחות את התביעה. בנוסף לאור היותה של התביעה חסרת בסיס של ממש, ומכיוון שהדיון התפתח למימדים גדולים מאשר המקובל ביחס לתביעה קטנה, עד כדי גרימת לאות לביהמ"ש, החלטתי לחייב את התובע בסכום הוצאות גבוה מהמקובל בסך 1,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה מהיום ועד תשלומו בפועל לנתבע.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 30 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ל' חשון תשע"א, 07/11/2010 במעמד הנוכחים.

עמית פרייז, שופט

הוקלד על ידי: אביגיל כהן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: