שרעבי נ' אביטן

פסק דין

1.התובע עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות על פי חוק והנתבע הינו תושב אילת.

ביום 13.12.10 חתמו הנתבע ומר יובל תורג'מן (להלן: "תורג'מן") על הסכם ההלוואה נספח א' לכתב התביעה, לפיו לוו הנתבע ותורג'מן מהתובע 10,500 ₪ והתחייבו להחזיר את ההלוואה בצירוף 200 ₪ ריבית בתוך חודש, עד ליום 12.01.11.

2.יחד עם הסכם ההלוואה חתמו הנתבע ותורג'מן על שטר החוב נספח ב (1) לכתב התביעה, עליו חתמו שניהם כ"עושי השטר" ומסרו לתובע שיק לפירעון ההלוואה בסך 10,700 ₪ המורכבים מקרן ההלוואה בצירוף הריבית, כאשר מושך השיק הינו תורג'מן והנתבע חתום על גב השיק כערב לו. התאריך שנרשם על השיק היה 12.01.11, הוא המועד שנקבע לפרעון ההלוואה (להלן: "השיק").

3.התובע רשם קבלה בגין השיק והחתים את תורג'מן בגין השיק והחתים את תורג'מן והנתבע גם על הקבלה.

4.לטענת התובע, תורג'מן והנתבע שניהם "לווים" יחד ולחוד, כפי שעולה מהמסמכים דלעיל, ואילו הנתבע טוען שתורג'מן היה הלווה ואילו הוא היה רק ערב להלוואה ולא הבין על מה הוחתם (פרוטוקול 20.06.13 עמ' 8 שו' 20, עמ' 9 שו' 17).

5.לא מצאתי לנכון להכריע בסוגיה זו, הואיל ואיני נדרש לה לשם הכרעה במחלוקת שבין הצדדים, כפי שיפורט להלן.

6.ההלוואה ניתנה כאמור לתקופה של חודש, אולם בפועל מסתבר שתורג'מן לא פרע את ההלוואה ובמקום זאת הוא דחה את מועד פירעונה בחודש נוסף ואחר כך בחודש נוסף וכך, חודש אחר חודש, דחה תורג'מן את פירעון ההלוואה במשך 10 חודשים, כאשר בכל חודש שילם תורג'מן לתובע 200 ₪ ריבית (ר' סעיף 7 לכתב התביעה).

7.במקביל לדחיית מועד הפירעון כאמור לעיל, שינה תורג'מן את מועד הפירעון הרשום על השיק ותיקן את המועד ל – 12.09.11 (פרו' עמ' 7 שו' 29).

8.בחודש נובמבר 2011 עזב תורג'מן את הארץ לבלי שוב, (סעיף 8 לכתב התביעה, סעיף 20 (ג) לכתב ההגנה) כשהוא משאיר אחריו חובות רבים, לרבות חובו לתובע (סעיף 8 לכתב התביעה). התובע הפקיד את השיק אולם זה חולל והוחזר מפאת חוסר כיסוי והיות החשבון מוגבל.

9.בשלב זה פנה התובע לנתבע ודרש ממנו לשלם את החוב, והנתבע סירב ועודנו מסרב לשלמו.

10.הנתבע טוען שהוא לא ידע על הארכת מועד הפירעון כמתואר לעיל. לדבריו הוא שאל את תורג'מן כחודש לאחר מתן ההלוואה מה קורה וזה ענה לו שהוא פרע אותה. הנתבע האמין לו וסבר שאם הייתה בעיה כלשהי, אם השיק לא היה נפרע, אז היה התובע פונה אליו מיד. משלא שמע מהתובע, משהאמין לתורג'מן ומשידע שההלוואה היא לחודש אחד בלבד וניתן שיק לפירעונה במועד שסוכם, סבר הנתבע שההלוואה נפרעה.

11.הנתבע טוען כי בעת שחתם על מסמכי ההלוואה הוא ידע (מתורג'מן) שתורג'מן זקוק להלוואה קצרה של חודש וזה בעצם "נכיון שיק". הוא חתם להבנתו כ"ערב" מכוון שבעבר, כאשר הוא נזקק להלוואה, תורג'מן חתם עבורו כערב (פרו' עמ' 9 שוק 4 – 9).

רק לאחר שתורג'מן עזב את הארץ נודע לנתבע שכבר בעת שחתמו על מסמכי ההלוואה היה תורג'מן "פתוח" עם התובע בהלוואות נוספות במאות אלפי שקלים ואילו ידע זאת לא היה חותם (שם, שו' 6, שו' 17 – 19).

12.אשר לעובדה שתורג'מן היה חייב לתובע מאות אלפי ₪ בעת מתן ההלוואה נשוא תביעה זו, התובע ממאן לפרט בטענה שהוא חב כלפי תורג'מן "סודיות" (עמ' 7 שו' 20), כלומר: התובע אינו מכחיש טענתו זו של הנתבע.

13.אשר לידיעתו של הנתבע בנוגע לדחיית מועד פירעון ההלוואה ושינוי המועד הנקוב בשיק, התובע מודה שהוא לא הביא מידע זה לידיעת הנתבע (אבל הוא מאמין שתורג'מן סיפר לו (עמ' 8 שו' 5) וטוען שהנתבע יכול היה לבוא אליו ולשאול אותו (עמ' 5 שו' 23).

14.העולה מכל האמור לעיל הוא שהתובע נתן הלוואה לנתבע ולתורג'מן (לשיטתו של התובע שניהם לווים כאמור), סיכם עמם שההלוואה תוחזר אחרי חודש, לקח מהם שיק בו נקוב המועד המדויק של פירעון ההלוואה כעבור חודש ולאחר מכן האריך את מועד הפירעון במשך 10 חודשים נוספים, שינה את התאריך הרשום בשיק וכל זאת מבלי לידע את הנתבע.

15.בסעיף 9.1 להסכם ההלוואה, שנוסח על ידי התובע, נרשם כי כל ארכה, הנחה, ויתור וכו' לא יהוו ויתור על זכויות הצדדים אלא אם נערכו בכתב ונחתמו על ידי הצדדים.

16.הנני מאמין לנתבע שלא ידע שתורג'מן היה חייב לתובע סכומים רבים נוספים בעת מתן ההלוואה (התובע כאמור אינו מכחיש זאת והוא מסרב לפרט גם כיום בטענת סודיות שהוא חב לתורג'מן) והנני מאמין לו שלא ידע על הארכת מועד פירעון ההלוואה ואי הפקדת השיק במועד, מה שתואם את מסמכי ההלוואה ואינו נסתר על ידי התובע.

17.העולה מהעובדות דלעיל הוא כי התובע שינה את תנאי החוזה עליו חתם הנתבע, מבלי לקבל את הסכמתו ומבלי ליידע אותו על כך ובניגוד לאמור בסעיף 9.1 לחוזה ההלוואה.