שרעבי ואח' נ' גזל

פסק דין

1. א. בתאריך 4.5.06, בעקבות ויכוח מילולי עם גב' כהן חנה - אחות הנתבע, (להלן:"גב' כהן") הגיע הנתבע והשחית את רכבה של הגב' איל שרון - התובעת 2 (להלן: "התובעת"), שעקב תקלה מכאנית חנה במגרש אשר שייך למשפחת הנתבע.

לטענת התובעים, חתך הנתבע את 4 צמיגי הרכב וכן ניפץ את כל שמשות הרכב ובעקבות מעשים אלה, החליט מר יואב שרעבי - התובע 1 (להלן:"התובע") להזמין משטרה.

המשטרה הגיעה, המעורבים נלקחו למשטרה למתן עדות ובעדותו במשטרה, קשר הנתבע את עצמו למעשה ההשחתה.

ב. א) התובעים טוענים, שרכב זה שימש את התובע כרכב עבודה והיה תקין עד ליום ההשחתה, למעט תקלה מכאנית מינורית שלא הצדיקה השבתת הרכב קודם להשחתה.

לאור גובה הנזק, החליטו התובעים שלא לתקן את הרכב והרכב נמסר לגריטה.

ב) בשל המעשים המיוחסים לנתבע, הגישו התובעים תביעה זו, בה ביקשו לחייב הנתבע לשלם להם עבור הנזקים שגרמו למכונית בסכום של 5,530 ₪, הכולל בחובו: סך 900 ₪ עבור צמיגים, סך של 4,630 ₪ עבור החלפת שמשות.

2. הנתבע מבקש לדחות את תביעת התובע ולהצדקת בקשה זו, מעלה הנתבע את הטענות העיקריות הבאות:

א. א) הרכב הנ"ל לא היה שמיש, אלא היה גרוטאה וזו גם הסיבה, שהתובעים הניחו הרכב בחצר ביתה של גב' כהן. זאת ועוד, הנזק הנטען על ידי התובעים אירע לפני קרוב ל-7 שנים וקיים שיהוי ניכר בהגשת התביעה.

ב) התובע עשה שימוש שלא כדין ובניגוד להסכמת גב' כהן בחצר ביתה, הניח כל מיני חומרים בחצרה וגם את הרכב, שהיה כבר אז גרוטאה והתובע הניח הרכב בצמוד לחלון חדרה של גב' כהן.

גב' כהן פנתה לא פעם אל התובע בבקשה לפנות את הציוד/הפסולת מחצרה וכן דרשה שיפנה את הרכב.

למרות הבטחותיו של התובע למלא אחר בקשת גב' כהן- בפועל לא עשה מאומה כדי לפנות דבר מהחצר.

ב. א) התובע לא נענה לכל פניותיה של גב' כהן ואף הגדיל לעשות, כאשר שתל 2 עצים ננסיים בחצר ביתה. בעקבות כך, לאחר שגב' כהן התייעצה עם עו"ד והיות ודובר בהסגת גבול, ניצלה גב' כהן את זכותה והפעילה כוח סביר לצורך פינוי חפציו של התובע והניחה אותם בחצר ביתו ואף עקרה את 2 העצים, אך את הרכב- מפאת משקלו- לא העבירה לחצר התובע.

ב) כאשר נודע לתובע על מעשיה הנ"ל של גב' כהן, החל לצעוק ולאיים עליה תוך שמניף ידיו לכל עבר.

3. בטרם אכריע לגופו של עניין, יש בדעתי להתייחס לשתי עובדות הדורשות תשובות בטרם ההכרעה הסופית בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים וטענות אלו הן, כמפורט להלן:

א. א) תחילה הוגשה תביעה זו על ידי התובע, כאשר הוברר שתובע זה אינו הבעלים של הרכב ולכן, לא היה מקום מלכתחילה להגיש תביעה זו בשמו, שכן גם אם נגרם נזק לרכב ותביעה זו מתמקדת בדרישת הנזק- אין התובע יכול לקבל סכומי נזק, אשר נגרם לרכוש שאינו שלו, שכן תובע אינו רשאי לקבל נזקים שנגרמו לאחר.

ב) לאחר שעובדה זו הובררה גם לתובע, ביקש התובע להגיש כתב תביעה מתוקן ובקשתו נענתה וכתב התביעה המתוקן הוגש על ידי התובע והתובעת ביחד.

כבר בתחילת סעיף 1 לכתב התביעה ציינו התובעים: "...בא הנתבע והשחית את רכב התובעת מס' 2" ובכך הודו, למעשה, התובעים, שאכן הרכב אינו בבעלות התובע אלא בבעלות התובעת. (ראה סעיף 1 לכתב התביעה המתוקן, ההדגשה שלי- ג.ב.).

ג) מאחר והרכב הוא בבעלות התובעת, הרי גם אם הסביר התובע, שהוא זה אשר מימן את רכישת הרכב והבעלות נרשמה על שם התובעת – גם כך, לא היה מקום לצרף את התובע כתובע נוסף בכתב התביעה המתוקנת, מאותם טעמים שפורטו לעיל. (ראה דברי התובע בעמ' 1 לפ',ש' 13- 15).

ד) לפיכך לאור האמור לעיל, דין התביעה של התובע להידחות ומעתה ואילך, הצדדים הרלוונטיים לתביעה זו הם התובעת נגד הנתבע.