שרעבי

החלטה

המבקש, כב' הרב סעדיה שרעבי, מכהן כדיין ואב בית דין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים.

תאריך לידתו של המבקש, כפי שהוא רשום במרשם האוכלוסין, הינו 00.03.1941, דהיינו: חודש מרץ בשנת 1941. במרשם לא ננקב יום ספציפי בחודש מרץ 1941 שהוא תאריך לידתו של המבקש.

בהתאם להוראת סעיף 16(א)(1) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955 (להלן: "חוק הדיינים"), המחייב דיין לצאת לקצבה בהגיעו לגיל 70, ניתנה ביום 8.5.11 הוראה, על דעת מנהל בתי הדין הרבניים, בדבר פרישתו לגמלאות של המבקש ביום 18.5.11 וביצוע "הפסקת עבודה" החל מיום 1.6.11 (נספח ב' ל"בקשה דחופה לעיון מחדש" – להלן: "הוראת הפרישה") שהוגש ביום 18.5.11.

בחודש 1/11 הגיש המבקש לבית משפט לענייני משפחה בירושלים בקשה לקביעת גיל בה הוא עותר לסעד של קביעת תאריך 8.5.1942 כתאריך לידתו. דיון בבקשת המבקש לקביעת גיל קבוע לחודש 10/11.

בבקשה זו עותר המבקש לצו מניעה זמני שיורה להנהלת בתי הדין הרבניים להימנע מהוצאתו של המבקש לגמלאות לפני המוקדם מהשניים: מועד הכרעת בית המשפט לענייני משפחה בבקשת המבקש לקביעת גילו או תאריך 8.5.42, מועד בו יגיע המבקש לגיל 70 לפי גרסתו.

הבקשה הוגשה ביום 16.5.11. באותו יום ניתנה החלטה בדבר הגשת תגובת המשיבה תוך התייחסות לשאלת סמכותו העניינית של בית דין זה לדון בבקשה. בעקבות בקשה לעיון חוזר מיום 17.5.11, לה צורפה הוראת הפרישה, ניתנה החלטה הקובעת את הדיון להיום. נקבע כי תחילה תידון שאלת סמכותו העניינית של בית דין זה לדון בבקשה ותינתן בה החלטה.

בטרם נפרט את טענות הצדדים בעניין הסמכות העניינית, נתאר בתמצית את גרסת התובע שעל יסודה הוא מבקש מבית משפט לענייני משפחה לקבוע את גילו כ-8.5.1942. תמצית גרסת המבקש היא שהוא לא נולד בבית חולים כי אם בבית הוריו בשעריים. בנסיבות אלה, לא הונפקה לו תעדות לידה. במסגרת הליכי רישום של אוכלוסיה גדולה בראשית שנות המדינה, פקידי משרד הפנים רשמו את שנת לידתו כמרץ 1941, ללא אסמכתא וללא ראיות ממשיות לכך שזהו תאריך לידתו. לאחרונה המבקש חישב ומצא כי תאריך לידתו הוא 8.5.1942. הוא הגיע למסקנה זו הואיל ואימו נהגה לספר לו, מאז ילדותו, כי הוא נולד ביום ו' בשבוע לפני חג השבועות, ערב שבת פרשת בהר-בחוקותיי. לאחרונה הוא בדק את לוחות השנה של השנים 1941 ו-1942 בזיקה לפרשת השבוע, וגילה כי בשנת 1941 פרשות בהר ובחוקותיי היו נפרדות ואילו בשנת 1942 הן היו מחוברות, וכי בהתאם לכך תאריך לידתו הוא 8.5.1942, שהיה ערב שבת פרשת בהר-בחוקותיי.

טענות המבקש לעניין הסמכות העניינית

המבקש טוען כי בית הדין מוסמך לדון בבקשה מכוח יחסי עובד ומעביד שמתקיימים בין המבקש לבין המדינה. לעניין זה טען המערער כי המבקש נותן למדינה את כוח עבודתו תמורת משכורת ותנאים כספיים נוספים כגון קרן השתלמות, מנוהל עבורו חשבון ימי חופשה וימי מחלה.

המבקש היפנה בטיעונו למספר פסקי דין, בהם עע 423/03 מרדכי רפפורט נ. המועצה הדתית בתל-אביב-יפו, בו נקבע כי בית הדין לעבודה מוסמך לדון בתביעת משגיח כשרות נגד פיטוריו.

טענות המשיבה לעניין הסמכות העניינית

המשיבה טענה כי לבית הדין אין סמכות עניינית בהעדר יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, לאור מעמדו של המבקש כנושא משרה שיפוטית.

דיון והכרעה

אנו סבורים כי דין הבקשה להידחות בהעדר סמכות עניינית, ולחילופין, לגופה, מן הטעמים שיפורטו להלן.

המבקש הוא דיין שמונה לפי חוק הדיינים. דיין מפעיל סמכות שפיטה (סעיף 1(ב) לחוק יסוד: השפיטה). נושא מינויים, כהונתם והפסקת כהונתם של דיינים מוסדר בחוק הדיינים.

סעיפים 14 ו-16(א) לחוק מסדירים את נושא תקופת כהונתם של דיינים ויציאתם לקצבה. סעיף 14 לחוק שעניינו סיום תקופת כהונתם של דיינים קובע:

14. כהונת דיין תתחיל ביום שהצהיר הצהרת אמונים ולא תסתיים אלא באחת מאלה:

(1)בצאתו לקיצבה;

(2)בהתפטרותו;