שריקי ציון נ' בטוח לאומי-סניף באר שבע

פסק דין

1.בפנינו תביעה להכרה בטנטון ממנו סובל התובע כפגיעת עבודה.

2.התובע יליד 1958.

3. התובע עובד כנהג אוטובוס, וכעובד מוסך בחברת אגד. בעבר ועד 1988, עבד התובע במסגרייה, והיה חשוף בעבודתו לרעש מזיק.

4.בגין תקופת עבודתו במסגרייה הגיש התובע בשנת 2006 תביעה להכרה בירידה בשמיעה ובטנטון כפגיעת עבודה.

5.הנתבע הכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה.

ביום 16.7.09 הגיש התובע תביעה לנתבע להכיר גם בטנטון ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה.

בהחלטת הנתבע מיום 23.7.09 נדחתה התביעה.

6.בגין החלטת הנתבע מיום 23.7.09 הגיש התובע את התביעה שבפנינו.

7.התובע טוען כי תביעתו להכרה בטנטון כפגיעת עבודה כלל לא נבחנה לגופה, וכי הסיבה לדחיית התביעה המופיעה בהחלטת הנתבע, לפיה כבר נקבעו לתובע אחוזי נכות בגין ליקוי שמיעה, אינה רלבנטית.

8.הנתבע טוען תביעתו הראשונה של התובע להכרה בטנטון הוגשה כבר בשנת 2006, והיא נבחנה על ידי הנתבע לגופה. התביעה אושרה לגבי ליקוי שמיעה, אולם נדחתה לגבי טנטון, והתובע לא הראה טעם המצדיק דיון חוזר בתביעתו. הנתבע מבהיר כי התלונות של התובע מתייחסות לעבודתו במסגרייה אשר הסתיימה בשנת 1988.

לחילופין טען הנתבע כי אין מקום להכיר בטנטון של התובע כפגיעת עבודה, שכן תלונותיו של התובע בעניין זה אינן עומדות בתנאי הסף המצטברים של סעיף 84א'(ב) לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), ובפרשנות הפסיקה לסעיף זה, לשם הכרה בפגיעה.

דיון והכרעה

9.סעיף 84א' (ב) לחוק קובע כדלקמן:

"(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

(1)כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;

(2)הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;

(3)הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית."

10.בית הדין הארצי נתן דעתו אשר לפרשנות שיש לתת לסעיף החוק, וקבע פרשנות מחמירה לפיה הדרישה לפניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי משמעה לפחות מספר פניות בטווח זמן סביר המעידות על קיומה של הבעיה ועל הפגיעה בתפקוד של המבוטח בעקבותיה.

ראה:עב"ל 53/08 המוסד לביטוח לאומי נ' ברכליס, מיום 2.10.08.