שריקי(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר

פסק דין

בהיעדר בקשה מצד העותר או בא-כוחו החדש להוסיף טיעון על כתב הטענות המקורי, בהתאם להחלטתי – ניתן בזה פסק דין על יסוד כתבי הטענות שבתיק.

לפניי מחלוקת בשאלה אם 'הפסקה שיפוטית' של עבודות שירות טעונה החלטה שיפוטית מיוחדת ומפורשת, כטענת העותר; או, שמא, היא נגזרת אוטומטית מגזר הדין השיפוטי, המשית על עובד-השירות מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, בגין העבירה המאוחרת.

כפי שהובהר בפסד דינו של בית המשפט העליון, מפי כבוד השופטת מ' נאור, ברע"ב 4042/10 לירון קשרי נ' מ"י מיום 27.7.10 – הדין עם המשיב.

על טענת העותר כי פסק דין זה ניתן על ידי שופט יחיד, ולפיכך אינו בגדר 'הלכה' מחייבת – אשיב במילותיו של כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"א 2996/06 ישראל שלום נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ מיום 18.10.06, כלהלן:

"על פני הדברים, צדק במובן הפורמלי השופט אמיר בכך שהחלטות דן יחיד הדוחות בקשה לרשות ערעור אינן דרך המלך של קביעת הלכה בבית משפט זה, המחייבת כל בית משפט אחר לפי סעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה – שהיא על פי המקובל בשלושה שופטים (רע"א 7152/94 שידלוב נ' קוהן, פ"ד מט(5) 309, 313, (המשנה לנשיא לוין); הנשיא ברק בבש"א 2401/95 2401/95 נחמני נ' נחמני, פ"ד מט(5) 598, 606). כך במישור העיוני. ואולם, במציאות היומיומית של בתי המשפט לדרגותיהם, ההתייחסות להחלטות בית משפט זה בדן יחיד אינה נטולת 'תקדימיות'. כך במעצרים, שחלק ניכר מן ההחלטות לגביהן, מטבע חלוקת הסמכויות, נעשית בדן יחיד; כך בפסקי דין מסוימים בדן יחיד, למשל, על-פי הסמכויות שבסעיף 26 לחוק בתי המשפט. אף בדחיית בקשות רשות ערעור, שעה שהיא באה בהחלטה מנומקת, אין לומר כי ביומיום השיפוטי אין לה למצער תוקף מנחה, אם לא למעלה מזה. כללם של דברים, הדעת נותנת איפוא כי לאחר שבית משפט זה, ולוא בדן יחיד, נדרש לסוגיה ככלל, יתן לכך בית משפט אחר את המשקל הראוי, ויהא עליו מטבעם של דברים לבחון היטב בטרם ילך בדרך אחרת".

זאת ועוד: למעלה מן הצורך ייאמר, בכל הכבוד, כי הפרשנות בעניין קשרי תואמת את לשון החוק [חוק העונשין, סעיף 51י(א)(1)], כלהלן (ההדגשה הוספה):

"גזר בית המשפט עונש מאסר בשל העבירה האחרת – וקבע שהנאשם לא ישא אותו בעבודת שירות – לא תחל עבודת השירות או תופסק ביום מתן גזר הדין, לפי העניין, ועובד השירות יישא את עונשו או את יתרת עונשו, לפי העניין, בבית הסוהר מהיום האמור או מיום אחר שקבע בית המשפט; עובד השירות ישא את תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט, שהרשיעו בשל העבירה האחרת, ציווה ששתי התקופות, כולן או מקצתן, יהיו חופפות".

עינינו הרואות כי החוק אינו מדבר בהחלטה שיפוטית מיוחדת, אלא בתוצאה סטטוטורית אוטומטית של גזר הדין; וזו מכונה, בכותרת-השוליים של הסעיף, 'הפסקה שיפוטית'.

מקובלת עליי, אפוא, הבהרת המשיב כי הודעת המשיב בדבר 'הפסקה שיפוטית' של עבודת השירות לא הייתה קונסטיטוטיבית אלא דקלרטיבית. כלומר, ההודעה לא ביטאה יומרה של המשיב להחליט, מינהלית, על 'הפסקה שיפוטית'; אלא כוונה ליידע את העותר על השתכללותה של 'הפסקה שיפוטית', כפועל-יוצא של גזר-הדין בעניינו.

העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"א, 22 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: