שרייר נ' הבנילאומי הראשון לישראל ב

פסק דין

התובע מנהל חשבון אצל הנתבעת מאז 15.9.08.

כחלק מהתנאים הנתבעת העמידה לתובע מסגרת משיכת יתר על 50,000 ₪ בריבית פריים +2.25%.

ביום 15.6.09 התובע ביקש תוספת חריגה מ-50,000 ל-65,000 ₪ למשך 3 ימים, כנגד שיק דחוי של לקוח אחר של הבנק שהופקד בחשבונו ומועד פרעונו 18.6.09.

לטענת התובע סוכם עם מנהל הסניף יריב, כי לאחר פדיון השיק תחזור המסגרת לקדמותה.

בעת העסקה התובע חתם על בקשה לשינוי מסגרת אשראי.

לטענתו חתם על המסמך בתום לב ולא ידע שהנתבעת שינתה את הריבית על משיכת היתר לפריים + 12.6% באופן קבוע מאותו יום.

מצב זה המשיך גם לאחר שהמסגרת חזרה ל- 50,000 ₪ בלבד.

לטענת התובע הוא גילה את השינוי רק בסוף שנת 2010, כאשר שם לב שהיה לו חוסר בחשבון של 1,800 ₪ ובדק את מצב החשבון.

לדבריו לפני הבקשה המיוחדת היה משלם כ-600 ₪ ריבית לרבעון, ואז אחרי השינוי הסכום קפץ לבערך 1,800 ₪.

תלונת התובע היא: שבעת שחתם על הבקשה לחרוג מן המסגרת ביום 15.6.09, לא הופנתה תשומת לבו לשינוי בגובה הריבית וודאי שלא נמסר לו שמאותו יום משתנה הבסיס לניהול החשבון בתוספת משמעותית בריבית.

על סמך נתונים אלו התובע בתיק זה עותר לפיצוי בסך 8,000 ₪.

נציגת הבנק גב' דבורה נגר מנהלת את הסניף רק מיום 1.1.10. המנהל הקודם, יריב, לא העיד בפני וגב' נגר כמובן לא ידעה לספר לבימ"ש על תוכן השיחה שהתנהלה במועד הרלוונטי לתביעה הזאת.

יחד עם זאת, על פי הרישומים בבנק והמסמכים שברשותה, גב' נגר הפנתה את בימ"ש לכך שזו לא הפעם הראשונה שהתובע ביקש חריגה זמנית מהמסגרת. לא זו בלבד, התברר לפי המסמכים שברשות הנתבעת שהתובע שילם סכומים הרבה יותר גדולים כריבית לרבעון מאשר 600 ש"ח. הסכומים נעים בין 849 ל-1803 ₪ לרבעון.

גב' נגר אף הסבירה לבימ"ש כי כאשר התובע פתח את החשבון נעשתה הערכה לגבי הפוטנציאל של החשבון ומשום שהוא היה בקשר עסקי עם לקוח אחר של הבנק, אכן הבנק אישר לו ריבית יחסית נמוכה. אולם, כאשר התובע פנה אליה על מנת להקטין את הריביות, רק בסוף דצמבר 2011 החשבון בינתיים נסגר והיא לא ראתה נכון להקטין את הריבית או להחזיר לו כספים.

גב' נגר אף הוסיפה שלא תמיד אפשר להחזיר את החשבון לרמת ריבית הקודמת והדבר תלוי ברמת הריביות במשק , במדיניות האשראי בבנק ובסיכון הלקוח. [ראה עמ' 2 ש' 24-25 לפרו'].

התובע טען שבסה"כ ביקש החזר ריבית לתקופה קצובה וטענתו מבוססת על כך שאיש מהבנק לא הסביר לו שברגע שהוא מבקש את האשראי החריג ל-3 ימים, מצב החשבון משתנה לרעתו בצורה משמעותית.

לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין, עיינתי במסמכים, הגעתי למסקנה לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד ולהלן הנימוקים לכך:

1.נכון הדבר שניתן ללמוד מהמסמכים שנחתמו על ידי התובע בעת הבקשה לחריגה שהריבית תהיה 12.6% . אולם לא ברור מאותו מסמך שמצב זה ימשיך אחרי שהתובע מחזיר את הסכום החריג.

2.גם כשאני מתחשב בדברי מנהלת הסניף, שוכנעתי שנפל פגם בהתנהגות אנשי הבנק בכך שלתובע לא נמסר בצורה מפורשת שכתוצאה מבקשתו לחרוג מהמסגרת, דמי ניהול החשבון משתנים לרעתו ובצורה משמעותית. לדעתי זאת היתה חובתו של יריב להפנות את תשומת לב התובע למצב זה. בהעדר גרסה של יריב, אני מקבל גרסת התובע שהדבר לא נאמר לו.