שרייר ואח' נ' המועצה האזורית לב השרון

החלטה

בפני בקשה לדחיית התביעה בשל פסק דין אשר ניתן בבית המשפט העליון, בעע"ם 10225/07 מלצר נגד המועצה האזורית לב השרון ואחרים, במסגרתו דחה בית המשפט העליון ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, בעת"מ 1612/06 (בית המשפט המחוזי בתל אביב, כבוד השופט שעיה, מתאריך 7.10.2007) (פסק הדין בבית המשפט העליון ניתן בתאריך 17.7.2011 – להלן: "פסק הדין בעליון").

לטענת המבקשת פסק הדין בעליון מהווה מעשה בית דין הסותם את הגולל על כל טענותיהם של התובעים בתיק דנן.

עובדות התביעה בתמצית

בתביעתם עותרים התובעים להשבת כספים ששילמו לנתבעת, בסך 371,865 ₪.

כפי שנטען, התובעים הינם בעלי זכויות במגרשים 75/1-3 בישוב גנות הדר (להלן: "הישוב"), המצוי בתחום השיפוט של הנתבעת.

מקורו של הסכסוך דנן בעבודות פיתוח שבוצעו בישוב, בעקבות תכנית מפורטת שיזם מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל"), בעל הקרקע בישוב. כך, בשנת 1998 החליטה הנתבעת בשיתוף המנהל, על ביצוע עבודות פיתוח בישוב ולצורך כך נערך מטעם הנתבעת עבור המנהל, אומדן עלויות פיתוח. בשנת 1999 הוצאו מכרזים לביצוע עבודות הפיתוח אשר נחלקו לשני מכרזים נפרדים, לחלקו החדש של הישוב (להלן: "הישוב החדש") ולחלקו הישן של הישוב (להלן: "הישוב הישן").

התובעים טוענים כי בתאריך 8.11.1999 התכנסה הנתבעת למתן החלטה בענין החיובים הצפויים לתושבי השכונה וכי ישיבה זו התקיימה מבלי שהוצגו לחברי המליאה נתונים כדבעי וכמו כן הושמט מחברי המליאה מידע מהותי.

עוד נטען כי על בסיס אומדן עלויות שערכה הנתבעת, הוציא המנהל בשנים 1998-2001 מכרזים למכירת זכויותיו במגרשים בישוב החדש, אגב חיוב משתתפי המכרזים לשלם את כל הוצאות הפיתוח בישוב הישן. למרות זאת, נגבו מתושבי הישוב הישן, ובכללם התובעים, תשלומים שונים, שהם נשוא התביעה דנן.

בחודש מרץ 2005 נערך על ידי הנתבעת חישוב חובות הישוב הישן ובהתאם נדרשו התובעים לשלם תשלומים שונים לנתבעת. התובעים טוענים כי שילמו לנתבעת סך של 179,522 ₪ לצורך עבודות הפיתוח, אולם למרות ביצוע התשלומים המשיכו יחידי הנתבעת לשלוח לתובעים דרישות תשלום שונות, כשלתובעים לא ברור מהו הבסיס לחיוב ואף לא ניתן להם כל הסבר לדרישות אלה.

לאור הימנעות הנתבעת ממתן פירוט בדבר הבסיס החוקי לדרישות התשלום, הוגשו שתי עתירות מנהליות כנגד הנתבעת.

הגשת עתירות מנהליות לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד חוקיות חיובי הנתבעת

עתירה אחת הוגשה בתיק עת"מ 2540/05 יואב שפיר נגד המועצה האזורית לב השרון, במסגרתה עתר מר שפיר לקבוע כי דרישות החיוב של הנתבעת ביחס לחיובי סלילת כבישים והנחת צינורות אינן חוקיות. כמו כן, עתר לעיין בחשבונות נשוא העבודות, אשר בגינן נדרש התשלום.

בית המשפט לעניינים מנהליים, דחה את העתירה, וחייב את העותר בהוצאות בסך 30,000 ₪ (פסק דינה של כבוד השופטת, סג"נ, רובינשטיין, מתאריך 21.8.2006 – להלן: "פסק הדין בענין שפיר").

עתירה נוספת באותו ענין הוגשה במסגרת תיק עת"מ 1612/06 שילה מלצר ואח' נגד המועצה האזורית לב השרון. תחילה אף התובעים דנן היו צד לעתירה, אך לבקשתם, ובשים לב לכך שכפי שנטען עניינם שונה מעניינם של יתר העותרים באותה עתירה, שכן באותה עת כבר שילמו כספים לנתבעת, נמחקו מן ההליכים.

אף עתירה זו נדחתה על ידי כבוד השופט ניסים שעיה, תוך שפסק הדין התבסס גם על פסק הדין בענין שפיר והעותרים חויבו בהוצאות (פסק הדין מתאריך 7.10.20007 – להלן: "פסק הדין בענין מלצר").

התובעים טוענים בתביעתם, כי שני פסקי הדין הוצאו לכאורה במרמה, הטעייה, הסתרת מידע, השמטת מידע, פברוק תחשיבים ומסמכים ועוד.

עוד נטען, בין היתר, כי רואה חשבון מטעם הנתבעת הוציא אישור מפוברק וחסר, אשר חסר תקבולים שהתקבלו אצל הנתבעת, ואף ענין זה היווה בסיס לחיובם הפסול של התובעים.

כמו כן טענו התובעים, כי יחידי הנתבעת פעלו להעלמת מידע בדבר חיובים אמיתיים לאשורם בהם חויבו תושבי הישוב החדש, וכי כספים אלה נעלמו מחישובי הנתבעת.

עילות התביעה