שרידה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב

פסק דין

מבוא

1. בפני תביעת התובע, יליד 12.6.1958, לתשלום פיצוים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשתי תאונות דרכים לפי חוק הפיצוים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן:" חוק הפיצוים").

התאונה הראשונה מתאריך 3.6.2003 ( להלן: " התאונה הראשונה"), והתאונה השנייה מתאריך 25.9.2005 (להלן: "התאונה השנייה") אירעו עת רכב התובע על קטנוע מס' 18-592-51, שבוטח כדין על ידי הנתבעת.

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, המחלוקת הינה בדבר שיעור הפיצוי המגיע .

הנכות הרפואית

2. בתיק זה מונה כמומחה מוסכם בתחום האורטופדי ד"ר איתמר אבנטוב .

ד"ר אבנטוב מסר חוות דעתו בתאריך 1.7.2007 (במ/1) ולפיה בתאונת הדרכים הראשונה התובע נחבל בעמוד שדרה גבי ומותני וכן בשוק שמאל. בתאונת הדרכים השנייה פונה התובע לביה"ח וולפסון שם אובחן כסובל מחבלה בעמוד שדרה צווארי, בכתף ימין, בברך ימין ובקרסול ימין.

בעת בדיקתו אצל המומחה, התובע התלונן על כאבים תמידיים בעמוד שדרה צווארי ובכתף ימין עם הגבלה בתנועות, כמו כן ציין כי אינו מסוגל לעבוד במקצועו מעל 5-6 שעות ברציפות בשל כאבי הכתף והצוואר וכאבים תמידיים בקרסול ימין שגוברים לאחר עמידה ממושכת. בנוסף, מתקשה התובע להירדם בשל הכאבים אמנם אין לתובע הגבלה בהליכה רגילה , אולם הוא אינו יכול לקפוץ או לרוץ.

המומחה סיכם חוות דעתו וציין, כי בעמוד שדרה צווארי אין ספזם בשריר הצוואר, העמידה תקינה, קיימת רגישות על חוליות 7C- 2D, ובחלקו האמצעי של הטרפציוס הימני, קיימת הגבלה קלה ביישור ובכיפוף; בכתף ימין אין דלדול שרירים, רגישות מפוזרת, קיימת הגבלה בטווח התנועות; בקרסול ימין, רגישות מפוזרת, היקפו זהה לשמאלי, בעמידה על קרסול ימין לחוד, וממצב זה בעליה על בהונות אותה רגל- אין הקרסול מתכופף תחת כובד הגוף; מתהלך ללא צליעה אולם נצפתה צליעה מזערית על רגל ימין בהליכה על הבהונות, אינו מסוגל לרדת לישיבה שפופה.

לפיכך, קבע המומחה כי בתאונה הראשונה נגרמו לתובע חבלות אשר לא הותירו נכות. באשר לתאונה השנייה קבע המומחה כי לתובע נכות אורטופדית כדלקמן: 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי לפי סעיף 37(5)א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 ( להלן: "תקנות המל"ל") ו-10% נכות נוספת בגין מגבלה קלה בתנועות כתף ימין (הגפה הדומיננטית) לפי סעיף 41(4)ג' לתקנות המל"ל. בגין החבלה בברך ימין ובקרסול ימין לא נותרה נכות. סה"כ קבע 19% נכות משוקללת.

3. לאחר שמסר את חוות דעתו הפנה ב"כ הנתבעת למומחה חומר רפואי נוסף הקשור לעברו של התובע קודם לשתי התאונות במסגרת שאלות הבהרה. לאחר עיון בחומר הנוסף ובתאריך 19.7.2007 הוציא המומחה תוספת המשנה את חוות דעתו (במ/2 להלן:"חווה"ד המתוקנת"), וקבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 7.5% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי במקום 10% שקבע במקור. לעניין כתף ימין קבע, כי חבלה שארעה לתובע ביוני 2000 לא תרמה למגבלה שנותרה בכתף ימין לאחר התאונה השנייה. מעתה אם כן שיעור הנכות המשוקללת עומד על 16.75%.

4. המומחה נחקר אודות חווה"ד בבית המשפט. בין היתר נשאל האם יש בעיית אמינות לתובע, והשיב " לא. אם יש- אני כותב" (ראה פרוטוקול מתאריך 25.5.2008 עמ' 1). וכן "בבדיקה הוא היה אמין עלי לחלוטין"(עמ' 7 לאותו פרוטוקול). בנוסף נשאל לעניין שינוי חוות הדעת, על כך השיב: " ...אני מסביר למה הורדתי רק 2.5% ולא 5%, כפי שהייתי צריך להוריד. כשאני מוצא אירוע שנמשך מספר חודשים אני לא יכול להתעלם שהצוואר לא בא לתאונה הנוכחית- נקי לגמרי. יש משהו. גם אותו רופא שראה אותם בין שתי התאונות. האיש התלונן על הצוואר. לכן, מאחר ועבר הרבה זמן, בדר"כ אני מוריד חצי, אך פה הורדתי רק רבע בגלל פער הזמנים" (ראה שם עמ' 4) .

המומחה נשאל גם באשר לחבלה בכתף ימין " האם לא ניתן לשלול שהקרע הקטן בסופרא ספינטוס, לא קשור לתאונה? והשיב " אי אפשר לדעת" וכשנשאל: " יתכן שקרה משהו בין לבין? השיב: "יכול להיות שזה גם לא קשור לתאונה עצמה. זה חלק מתהליך ניווני רגיל של אנשים, החל מגיל 40 ומעלה. זה ידוע. גם אנשים שבאופן מקרי יבדקו- יימצאו אצלם קרעים בשרוול המסובב- גם ללא פגיעה . אך אם יש פגיעה- למה להתעלם ממנה. הפיענוח יכול להיות בעייתי בבדיקת US" (ראה שם עמ'7). בפועל, ולמרות החקירה, המומחה אינו משנה את חוות הדעת המתוקנת.

5. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי אין מקום לייחס כל נכות לעברו של התובע, שכן בחקירתו הנגדית של המומחה המסמכים מעברו של התובע נבחנו ולא נמצא תיעוד על הגבלה בתנועות הצוואר. כמו כן, רוב תנועות הצוואר של התובע מוגבלות בצורה ניכרת ובחלק קטן מדובר בהגבלה קלה לפיכך לא רק שאין להפחית נכות בשל העבר, יש להוסיף לאחוזי נכותו ולקבוע לעמוד השדרה 15% נכות לכל הפחות. סה"כ לטעמו יש להעמיד הנכות הרפואית המשוקללת לצוואר ולכתף על 23.5%.

6. ב"כ הנתבעת מצידו סבר בסיכומיו, כי אין כל יסוד ראייתי לטענות התובע בדבר "קיפוח" התובע הן ביחס לנכות עובר לתאונה והן ביחס לנכות הרפואית הצמיתה. מחוות הדעת המשלימה (במ/2) עולה , כי בשנת 1999 התובע סבל לפחות כחודשיים מכאבים בעמוד שדרה צווארי. בנוסף, התובע נחבל ביוני 2000 בעמוד שדרה צווארי. לפיכך היה על המומחה להפחית 5% בגין העבר, ולא להסתפק בניכוי בשיעור של 2.5% לאור פער הזמנים. ב"כ הנתבעת, הוסיף, כי אדם הסובל ממגבלה בינונית או קשה בצוואר, כפי שמתאר ב"כ התובע, מתקשה להרים את הראש ולהסתכל כלפי מעלה לתקרה, מה שלא כך אצל התובע.

עוד הוסיף ב"כ הנתבעת, כי המומחה שגה בהערכת הנכות בגין החבלה בכתף ימין, באשר המומחה לא התייחס לעובדה לפיה התובע סבל בעברו מחבלה בכתף זו ונזקק לטיפול ולחופשה בת שלושה שבועות (נ/1). המומחה הודה בחקירתו הנגדית כי אלמלא אותה הגבלה ב"סיבוב חיצון מאחור" לא היה מעניק לתובע כל נכות בגין החבלה (ראה עמ' 3 לפרוטוקול מ-25.5.2008) , מה גם שהמומחה ציין כי אינו יכול לשלול את העובדה לפיה אותם קרעים שנמצאו בסופראספינטוס, אינם בהכרח תוצאה ישירה מהתאונה והודה כי יתכן שאותו ממצא יכול לנבוע מתהליך ניווני רגיל אצל אנשים החל מגיל 40 ואילך (ראה עמ' 7 לפרוטוקול).

ב"כ הנתבעת הדגיש, כי התובע הוכר כנפגע עבודה על ידי המל"ל ואף עמד לבדיקה על ידי הוועדה הרפואית שבמל"ל אלא שזו לא קבעה לו כל נכות אחוזי נכות בעקבות התאונות.

7. לאחר שקראתי חווה"ד, שמעתי את חקירת המומחה ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנכות הרפואית בתחום האורטופדי כתוצאה מהתאונה השנייה תעמוד על 16.75%.

המומחה הרפואי עשה עלי רושם מהימן ולא יכולתי לקבוע כי קיימת סתירה מהותית בחומר הראיות שיהא בה כדי להעמיד בספק את שיקול דעתו או כדי לקבוע כי העובדות בפועל שונות והיה לכן על המומחה להסיק מהן מסקנות אחרות לכאן או לכאן.