שרויה נ' פלג

פסק דין

ב- 24/2/09 נערך ונחתם הסכם בין התובע דני לבין הנתבעת אילנה, שהם גם תובעת ונתבע שכנגד.

על פי ההסכם התחייב דני, קבלן שיפוצים, לבצע עבודות בבית ששכרה אילנה, במושב חרמש, כפי שמפורט בהרחבה במסמך.

תמורת העבודה על פי ההסכם נקבעה כ- 21,000 ₪ והיא כוללת את החומרים.

ביום חתימת ההסכם שילמה אילנה לדני 8350 ₪ כמקדמה, ומשך זמן העבודה נקבע עד שלושה שבועות.

התובע הגיש כתב תביעה לקוני בו הוא כותב כי עשה עבודה מקצועית עבור הנתבעת ונתן לה את כל כולו, והיא החליטה לא לשלם לו את מה שמגיע, למרות שהיא חתומה על כל הכסף והתוספות, אותן הוא מפרט כ- 5325 ₪ יתרת החוב על ההזמנה המקורית, ועוד 3480 ₪ עבור תוספות, ועוד הוא מבקש 5000 ₪ בגין הוצאות שנגרמו לו בשל בקשה זו.

עד ה- 24/3/09 טרם הסתיימה העבודה ויש חילוקי דעות בין הצדדים איזה חלק מהעבודה כבר נעשה, כאשר התובע סבור כי הגיע כמעט עד סיום העבודה המקורית כולל תוספות, ונותרה לו עבודה בעלות של לא יותר מ- 1000 ₪, ואילו הנתבעת סבורה כי אפילו 60% מהעבודה טרם הושלמה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד מפורט, מלווה בקבלות ומסמכים לתמיכת טענותיה, ועל פי כתב ההגנה שילמה לו עד סוף יום ה- 24/3/09 אז נפגשו בשעת ערב מאוחרת בפיצרייה, סה"כ 20,212 ₪, ובבית המשפט ערכה רשימה מפורטת של כל התשלומים הכוללים מזומן ורכישת חומרים ואביזרים לגביהם התקזזה מול התובע, ועל פי חשבון זה יוצא כי שילמה סה"כ 21,712 ₪.

התובע לא הציג שום פירוט על כספים וקיזוזים מול הנתבעת, ולא הכחיש באופן ממשי את חישוביה של הנתבעת, דהיינו, כי קיבל ממנה כ- 21,700 ₪.

כבר על פי חשבון זה מתברר כי אין בסיס לטענתו של התובע בכתב התביעה כאילו נותר חוב של 5325 ש"ח, על ההזמנה המקורית ונהפוך הוא הסכום שולם במלואו ואף למעלה מזה.

יצוין כי על גבי מסמך ההזמנה מ- 24/2/09 נרשמו במועדים מאוחרים יותר סכומים נוספים ששילמה הנתבעת, במזומן, אחד ב- 9/3/09 והשני ב- 15/3/09 ונרשם ביום זה כי נותר לתשלום סופי וכולל הסכום של 5325 ₪, שיועברו ביום סיום העבודה לשביעות רצון אילנה פלג.

אין מחלוקת כי אחרי ה- 15/3/09 הועברו עוד 1800 ₪ במזומן ועוד סכומים כמפורט ע"י הנתבעת שהם קיזוזים כנגד חומרים ואביזרים שקנתה בסך כולל של 2883 סה"כ 4683 ₪.

הסכום שנרשם כחוב ב- 15/3/03 לא היה מדויק שכן במועד זה לא נותר חוב של 5325 ₪ אלא סכום קטן מזה, כ- 1300 ₪ בלבד, בכל מקרה כתב התובע בכתב התביעה את הסכום 5325 ₪, שהוא הסכום שנקבע כחוב סופי ב- 15/3/09, כאשר ברור לכל כי לאחר מועד זה שולמו סכומים נוספים כמפורט לעיל באופן שסכום החוב המקורי כולו שולם במלואו, בתוספת של כ- 700 ₪.

אשר לעניין תוספות, מציג התובע שני מסמכים שנרשמו על ידו ב- 24/3/09 במפגש בפיצרייה.

באחד מהם רשם "תוספות על פי פירוט 3480 ₪, סה"כ נותר לתשלום 8805 ₪" ובמסמך השני פירט את הסכום 5325 ₪ שהוא החוב המקורי.

בצד שני הסכומים רשמה הנתבעת בכתב ידה את המילים "בבדיקה", ועל פי גרסתה מעולם לא ביקשה מהתובע שום תוספות מעבר להזמנה המקורית ולא נעשו שום תוספות שהרי אף העבודה המקורית לא הושלמה.

אף שהתובע כותב תוספות על פי פירוט, לא עלה בידו להציג בבית המשפט את פירוט התוספות שהוזמנו וכיצד הגיע לסכום 3400 ₪.

טענת התובע כאילו חתמה הנתבעת על הסכם לתשלום תוספות וחוב מקורי כאמור, איננה אמת, שכן הנתבעת לא חתמה על המסמך שכתב התובע, עובדה שכבר איננה במחלוקת.

ב- 26/3/09 כאשר הגיעה הנתבעת במסגרת ביקוריה התכופים לחרמש, נודע לה לדבריה, כי עובדיו של התובע לקחו חלונות ורעפים מבית סמוך בלתי מיושב, בשליחותו של התובע.

באותו יום החליטה להפסיק את עבודתו של התובע וביקשה ממנו לעזוב את המקום, לדבריו, השמיע הוא כלפיה גידופים ואלימות מילולית קשה לרבות איומים.