שרגא ואח' נ' בן חיים ואח'

החלטה

בפני בקשת הנתבעים לחיוב התובעים בהוצאותיהם, וזאת בעקבות בקשת התובעים למחיקת התביעה.

ואלה תמצית העובדות הצריכות לענין:

ביום 20.2.12 הגישו התובעים תביעה בדרך של המרצת פתיחה, למתן פסק דין הצהרתי וצווי מניעה.

במקביל הוגשה בקשה למתן צווים זמניים, אשר בסופו של יום נמחקה בהסכמת הצדדים, בדיון מיום 12.3.12.

בהמשך, ביום 12.8.12 הוגשה בקשה נוספת לצו מניעה זמני, אשר נמחקה אף היא בהסכמת הצדדים בדיון מיום 22.8.12.

בתיק התקיימו שלושה דיוני קדם משפט, כאשר בדיון האחרון, ביום 1.11.12 הוצע לצדדים לפנות להליך גישור.

לאחר קבלת הסכמת בעלי הדין, הופנו הצדדים בהחלטה מיום 6.11.12 לגישור בפני כב' השופט (בדימוס) דוד גלדשטיין.

ביום 3.1.13 הודיע המגשר (על פי בקשת הצדדים) כי נוצר מתווה פשרה אשר צריך להיות מעובד להסכם שיתוף. בהחלטה מיום 6.1.13 נקבע כי על הצדדים להגיש הודעת עדכון בתוך 30 יום.

הצדדים לא פעלו על פי ההחלטה ולא נמסרה כל הודעה מטעמם.

בהחלטה מיום 5.12.13 הוריתי לצדדים למסור הודעה בדבר המשך ניהול ההליך, תוך קביעה כי בהיעדר הודעה, תימחק התביעה מחוסר מעש.

עמדות הצדדים

ביום 17.12.13 הגישו התובעים הודעה לפיה מטעמים שאינם ידועים להם הסכם השיתוף לא ניתן על ידי המגשר. בסיום ההודעה נטען כי "בנסיבות אלה ולאור העובדה כי הוגש כתב אישום כנגד הנתבעים כמפורט בכתב האישום הרצ"ב, המאשש חלקית טיעוני התובעים אין התובעים מתנגדים למחיקת התביעה".

לאור הודעת התובעים, הוריתי בפסק הדין מיום 18.12.13 על מחיקת התביעה וסגירת התיק.

ביום 18.12.13 הגישו הנתבעים הודעה לפיה, למרות שלדידם דין התביעה להידחות (ולא להימחק) הרי הם מסכימים למחיקת התביעה אולם "עומדים הם על תשלום הוצאותיהם בהתאם להליכים שהתנהלו בפועל בפני בית משפט נכבד זה". לחילופין הסכימו הנתבעים כי ייקבעו הוצאות גבוהות אשר יוטלו על התובעים רק במידה שיחליטו להגיש תביעה דומה פעם נוספת.

הנתבעים מנמקים את בקשתם בכך שבתיק התנהלו הליכים משפטיים רבים שכללו שתי בקשות לצווי מניעה שהגישו התובעים, הליך של המרצת פתיחה שתוקן והועבר לפסים של תביעה רגילה, וכן הליכי גישור ודיונים. הליכים אלה הצריכו את הנתבעים להגיש כתבי בית דין מפורטים וכן לשאת בתשלום שכר טרחת בא כוחם.

עוד מוסיפים הנתבעים כי טענת התובעים לפיה הוגש כתב אישום כנגד הנתבעים הינה טענת סרק.

התובעים בתגובתם מבקשים שלא לחייבם בהוצאות ו/או בשכ"ט עו"ד. התובעים טוענים כי נהגו כפי שהיה נוהג כל בר דעת על מנת לעצור את בניית הנתבעים בטרם יהפכו לעובדה מוגמרת. התובעים מציינים כי הסכימו למחוק את הבקשות לצווי מניעה לאחר שקיבלו את המלצת בית המשפט ובכך נמנעו מניהול הליך שהתייתר, ומסיבה זו אף לא חוייבו בהוצאות.

בסיום תגובתם מציינים התובעים כי הם מסכימים "כי כל עילה ו/או סעד שנתבקש ע"י התובעים לא יוגש כנגד הנתבעים ו/או מי מהם".

הנתבעים הגישו תשובה לתגובת התובעים, בה חזרו על בקשתם. הנתבעים מוסיפים כי אין זה נכון ששתי הבקשות לצווים זמניים נמשכו ללא צו להוצאות, שכן בבקשה השנייה נקבע על ידי בית המשפט כי הוצאות הבקשה יהיו בהתאם לתוצאות ההליך. מאחר שהתביעה נמחקה מן הראוי לחייב את התובעים אף בהוצאות הנתבעים בגין בקשה זו.