שרביט נ' משטרת ישראל ואח'

1. לפניי בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רובין), בעמ"י 9216-01-18, מיום 04.01.2018. בגדרה של ההחלטה נדחה עררו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' בנקי), מיום 03.01.2018, אשר במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש להורות על איסור פרסום פרטיו.

2. בד בבד עם הבקשה לרשות הערר, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, מיום 04.01.2018, בעניין הבקשה לצו איסור הפרסום. בהחלטתי, מיום 07.01.2018, הוריתי על עיכוב ביצוע החלטה זו, עד אשר תוכרע הבקשה לרשות הערר.

רקע והליכים קודמים

3. ביום 02.01.2018, נעצר המבקש בחשד לביצוע מעשה סדום בצוותא חדא; בעילת קטינה מתחת לגיל 14; ומעשה סדום בקטינה מתחת לגיל 14. המבקש נחשד בכך שהוא ביצע את העבירות הנ"ל בשתי מתלוננות: האחת, הייתה קטינה בעת ביצוע המעשים בה; והשנייה, הייתה קטינה בעת ביצוע חלק מהמעשים שבוצעו בה, לכאורה. עוד עולה מחומרי החקירה, כי חלק נכבד מהמעשים בוצעו בצוותא חדא עם המשיבה 2, אשר הייתה קטינה בעצמה, בעת ביצוע חלק מהמעשים. יצוין, כי לימים נישאה המשיבה 2 למבקש, ומסתבר כי בעת ביצוע חלק מהעבירות האמורות, היו השניים זוג נשוי.

4. ביום 03.01.2018, ביקש ב"כ המבקש לאסור את פרסום פרטיו של המבקש, בשל החשש לנזק שייגרם לו, לטענתו. ב"כ המשיבה 1 (להלן: המשיבה) התנגד לבקשה, וזאת, בין היתר, "לאור הצורך באיתור קורבנות נוספים וכן לאור הכלל של ניהול הדיון בדלתיים פתוחות". בית המשפט השלום דחה את בקשת המבקש, בקובעו כי "לאור מכלול חומרי החקירה המוצגים, אכן קיים חשד כי העבירות בוצעו בקטינות נוספות ולפיכך, משעה שקיים חשד סביר לא מבוטל לעניין העבירות שבוצעו במתלוננת, אני סבורה כי יש מקום להותיר את הכלל על כנו ולהתיר את פרסום פרטיו של המשיב [המבקש]". באותו מעמד, האריך בית משפט השלום את מעצרו של המבקש, עד ליום 08.01.2018, "על מנת לעקוב אחרי התקדמות החקירה". לבקשת ב"כ המבקש, עיכב בית משפט השלום את החלטתו בדבר פרסום פרטיו של המבקש, עד ליום 04.01.2018, והבהיר כי "ככל שלא תינתן החלטה אחרת – יותר הפרסום".

5. המבקש לא השלים עם החלטה זו, והגיש ערר לבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתו השיג על החלטת בית משפט השלום שלא ליתן צו איסור פרסום לגבי פרטיו. בדחותו את הערר, קבע בית המשפט המחוזי, כי קיים חשד לפיו מצויים קורבנות נוספים למעשים בהם נחשד המבקש; וכי במצב דברים זה, "האינטרס הציבורי שבפרסום שמו של העורר לצורך בדיקה בדבר קיומם של קורבנות נוספים גובר על האינטרס הפרטי של העורר [המבקש]". בית המשפט המחוזי הבהיר, בהקשר זה, כי הוא נתן את דעתו לפגיעה המסוימת שעלולה להיגרם למשיבה 2, בשל הסרת צו איסור הפרסום, ולבסוף הגיע למסקנה, כי בנסיבות דנן, האינטרס הציבורי גובר. לאור האמור, דחה בית המשפט המחוזי את הערר בעניין פרסום פרטי המבקש בפומבי.

           לבקשת ב"כ המבקש, וחרף התנגדותה של המשיבה, עיכב בית המשפט המחוזי את החלטתו בדבר פרסום פרטי המבקש, עד ליום 07.01.2018.

הבקשה לרשות ערר

6. בבקשת רשות הערר שלפניי, משיג המבקש על החלטתו של בית המשפט המחוזי, מיום 04.01.2018. במסגרת הבקשה, חוזר המבקש על טענותיו, כפי שנטענו בפני הערכאות הקודמות. לשיטתו של המבקש, הוצגה על ידו שאלה משפטית, בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינו הפרטי, והיא: "מה יהא הדין, לעניין פרסום פרטי חשוד, במקרה בו שניים חשודים בעבירה, כאשר בעת ביצועה (לפי הנטען) אחד מהם היה קטין? והשאלה מתחדדת שעה ששני החשודים נשואים, שאז בהכרח פרסום שמו של מי שהיה בגיר בעת ביצוע העבירה יפרסם גם את מי שהיה קטין באותה העת?" נטען בנוסף, לקיומם של שיקולי צדק התומכים בהתערבותו של בית משפט זה. לשיטתו של המבקש:

"הצירוף של חלוף הזמן הרב מאז ביצוע המעשים הנטענים, במהלכו חלו תמורות רבות בחייו של המבקש, בצירוף העיתוי של נישואיה הקרבים של ביתו הבכורה, כאשר לכל אלה מצטרפת הסוגיה של פרסום נלווה גם של המשיבה 2, אשר הייתה קטינה באותה תקופה, מהווים שיקולי צדק ייחודיים שיש בהם כדי להצדיק מתן רשות ערעור, וקבלת הערעור".