שרביט נ' יוסף שרביט ואח'

פסק דין

הצדדים הסכימו כי התביעה כנגד הנתבע 1 תידחה ללא צו להוצאות וכך אני מורה. התביעה כנגד נתבע 2 נמחקה תוך פסיקת הוצאות לטובת הנתבע 2. עם זאת, הצדדים הסכימו כי בית המשפט יכריע בבקשת התובעת לביטול ההוצאות האמורות. כמו כן, הוסכם כי הודעת צד ג' של הנתבע 1 כנגד הבנק תדחה ובית המשפט יכריע גם כאן בעניין ההוצאות.

הבקשה לביטול ההוצאות שנפסקו כנגד התובעת ולטובת הבנק

לאחר עיון בטענות הצדדים, בחינת טיעוניהם ואסמכותיהם סבורני כי דין בקשת התובעת, לעניין ביטול ההחלטה בדבר חיובה בהוצאות, להתקבל.

שוכנעתי שיש לבטל את ההחלטה וזאת בשל העובדה שבעת מתן החלטת בית המשפט בנושא ההוצאות (4.4.11), אשר ניתנה בהעדר תגובה, כבר הייתה מונחת תגובת התובעת בתיק (התגובה הוגשה ביום 27.1.11 כעולה מחותמת ה"נתקבל" המוטבעת עליה ונסרקה לתיק ביום 2.2.11). עם זאת, אין פלא שהן בעת מתן החלטתו מיום 23.2.11 בה נתן בית המשפט מיוזמתו לתובעת ארכה להגשת התגובה והן בעת מתן החלטתו בנושא ההוצאות ביום 4.4.11, לא ידע בית המשפט כי התגובה כבר מונחת בתיק, זאת על רקע הכותרת השגויה שנתנה התובעת לתגובתה ("תגובת התובעת לבקשה להארכת מועד רשות להתגונן"). מנגד, לא ברור מדוע באת כוח התובעת לא הגיבה להחלטה מיום 23.2.11, על ידי הגשת הודעה לבית המשפט, המסבה תשומת ליבו לכך שהתגובה מונחת בתיק, אם כי בכותרת שגויה. מכל מקום, בנסיבות העניין, יש לבטל את ההחלטה מיום 4.4.11 ולדון בנושא ההוצאות מחדש, תוך התחשבות באמור בתגובת התובעת.

לגופו של עניין, השאלה האם יש לחייב את התובעת בהוצאות כלפי הבנק, נגזרת, בין היתר, מההכרעה בשאלה האם עמדה לתובעת במועד הגשת התביעה, עילת תביעה כנגד הבנק והאם הגשת התביעה כנגד הבנק הייתה לכאורה מוצדקת.

מעיון בחומר שהנמצא בתיק, סבורני כי לא ניתן לומר שלא הייתה עילת תביעה כנגד הבנק, אם כי סדר הדין שנבחר (סדר דין מקוצר), היה שגוי. הבנק אמור היה להעביר מענק אשר הנתבע הסתמך עליו לצורך תשלום יתרת התמורה עבור הדירה. הבנק ידע היטב כי הנתבע כבר התקשר עם התובעת בהסכם וכי כספי המענק דרושים לו לצורך קיום החוזה ויתרה מכך, כי התובעת טוענת כלפי הנתבע להפרת חוזה ולאיחור בתשלום יתרת התמורה, עקב אי העברת כספי המענק שהיו אמורים להשלים את יתרת התמורה.

הבנק תחילה סרב להעברת המענק, בטענה כי הנכס לא ניתן לזיהוי, אולם לאחר מכן הסתבר כי הדבר לא מהווה עוד מכשול. משידע הבנק כי הנתבע התקשר עם התובעת, קמה לבנק חובת זהירות גם כלפי התובעת, להעברת המענק תוך זמן סביר. התביעה הייתה, אפוא, בת עילה. עם זאת, משנמחקו התביעות בהסכמה, לא התבררה דיה השאלה, האם יכול היה הבנק להעביר את מלוא כספי המענק לפני הגשת התביעה והאם השתהה יתר על המידה בנושא זה. כמו כן, הבנק העביר את הכספים זמן קצר יחסית לאחר הגשת התביעה ועוד בטרם החל שלב קדם המשפט, כאשר סכום ניכר מכספי המענק אף הועבר עוד קודם להגשת התביעה, אולם סכום זה נדחה על ידי התובעת, שלא הסתפקה בקבלת סכום חלקי. יש גם לזכור כי התביעה הוגשה כנגד הבנק בסדר דין שגוי ולא נפסקו הוצאות כנגד התובעת בשל כך. כמו כן, התובעת הגישה את התביעה גם כנגד הנתבע 1, כאשר האחרון, הוא למעשה האחראי העיקרי כלפיה. התביעה כנגד הנתבע נמחקה ללא צו להוצאות בהסכמת התובעת והנתבע 1.

על רקע כל האמור לעיל, מן הדין ומן הצדק שכל צד יישא בהוצאותיו בתביעת התובעת כנגד הבנק. לפיכך, התביעה של התובעת כנגד הבנק נדחית ללא צו להוצאות.

שאלת ההוצאות בהודעת צד ג'

האם יש מקום בחיוב הנתבע (הוא שולח הודעת צד ג') בהוצאות לטובת הבנק? גם כאן, קיימת חשיבות לשאלה, האם עמדה לנתבע במועד הרלבנטי עילת תביעה נגד הבנק. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות הרלבנטיים ובחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי אין לחייב את הנתבע 1 בהוצאות לטובת הבנק וכי גם כאן, על כל צד לשאת בהוצאותיו.

מחד, מלוא כספי המענק שולמו רק לאחר הגשת התביעה והודעת צד ג' כנגד הבנק. מאידך, וכאמור, משנמחקו התביעות, לא התבררה דיה השאלה, האם יכול היה הבנק להעביר את מלוא כספי המענק לפני הגשת התביעה והאם השתהה יתר על המידה בנושא זה.

אשר על כן, במצב דברים זה, הודעת צד ג' נדחית וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012, בלשכתי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: