שקלים נ' זלקוביץ

פסק דין

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו, על-פי הנטען, לרכב התובעת בתאונה מיום 1.11.12 (להלן: התאונה).

גרסת התובעת באשר להתרחשות התאונה, כפי שעולה מכתב התביעה ומעדותה בדיון, היתה כי ביום האירוע, עת עמדה היא לצאת מחניה בצדו הימני של הכביש, הגיע רכב הנתבעת, פגע ברכבה ותלש את הפגוש השמאלי הקדמי של רכבה.

לעומתה, טענה הנתבעת כי היא נסעה בנתיבה כדין, וכי התאונה נגרמה בשל כך שרכב התובעת הגיח מתוך מקום החניה, סטה לנתיב נסיעתה ופגע ברכבה.

לבית המשפט הוגשו הודעת התובעת על תאונת דרכים שנמסרה במשטרה (ת/1); הודעת התובעת לחברת הביטוח (ת/2); תמונות צבע של הנזק (ת/3); והודעה מפורטת יותר מטעם התובעת לחברת הביטוח (ת/4). מטעם הנתבעת הוגשה הודעתה לחברת הביטוח (נ/1).

בדיון העידו התובעת עצמה וכן אמהּ.

התובעת מסרה כי עמדה לצאת מן החניה; רכבה היה בולט מלכתחילה – כך החנתה אותו אחותה; כדי לצאת מהחניה היא היתה צריכה "לנסוע קצת קדימה לגלוש"; היא אותתה, הסתכלה במראות, ראתה שאין אף אחד וגלשה "טיפה קדימה"; היא שילבה לרברס; "הרכב היה עומד לא זז אפילו מטר, פתאום אני שומעת בום, היא נכנסה בי וגררה אותי כמה מטרים ותלשה לי את הטמבון" (עמ' 1, ש' 22-25; עמ' 2, ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון). לדבריה, הנתבעת הגיעה במהירות, וכן כשיצאה מן הרכב ראתה שהנתבעת בדיוק מסיימת שיחת טלפון.

בחקירתה של התובעת היא עמדה על כך שבעת התרחשות התאונה היה רכבה בעצירה מוחלטת.

מטעם התובעת העידה גם אמהּ, הגברת פרחיה שקלים, שישבה לצידה ברכב בזמן התאונה. האם העידה אף היא כי רכב התובעת היה "בעמידה מוחלטת שמה רברס לא התחילה לנסוע" (עמ' 5, ש' 4 לפרוטוקול הדיון); "עוד לא התחלנו לנסוע. היינו ברברס האוטו היה בעצירה מוחלטת" (שם, עמ' 5, ש' 25). עוד אישרה האם כי רכב התובעת, שנגרר על-ידי הנתבעת, לא פגע ברכב שחנה לפניו.

הנתבעת העידה כי היתה בנסיעה לכיוון בית הספר להביא את בנה וכי התובעת "יצאה מהחניה והעיפה אותי לרכב, אני בלמתי לפני שפגעתי בו, הייתי ממש צמודה" (עמ' 6, ש' 25-26 לפרוטוקול הדיון). בחקירתה השיבה כי נסעה בצמוד לרכבים החונים משום שמדובר בכביש מאד צר (שם, עמ' 7, ש' 22). היא שללה את האפשרות שרכב התובעת בלט לכביש (שם, עמ' 8, ש' 6).

לאחר שמיעת העדות, בהתחשב בראיות שהוגשו ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות להתרחשות התאונה בין התובעת לבין הנתבעת באופן שווה.

אני מקבלת את גרסת התובעת, שנתמכה בעדות אמה, לפיה היא היתה בעמידה בעת התרחשות התאונה. עם זאת, רכבה של התובעת חסם את נתיב נסיעתה של הנתבעת והיה בולט יותר מן העולה מעדותה, שכן אין חולק שלא פגע ברכב שלפניו לאחר שנגרר על-ידי רכב הנתבעת.

הנתבעת, שנסעה אמנם בנתיבה ולה זכות הקדימה, העידה כי לא ראתה כלל את רכב התובעת בולט וכי נסעה בצמוד לרכבים החונים, למרות שלא היה רכב ממול ובמקום היו שני נתיבים. הנתבעת צריכה היתה להסתכל על הדרך ולזהות את רכבה של התובעת, שעמד באופן המתואר.

לאור האמור אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

סך של 3,968 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה מיום 3.12.12.

סך של 600 ש"ח שכר טרחת שמאי בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 3.12.12.

סך של 372 ש"ח בגין אגרת משפט;

סך של 1,250 ש"ח בגין שכר-טרחת עורך-דין.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ד, 09 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: