שפר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 6.7.2010 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערערת 0% נכות צמיתה מיום 19.11.04 (להלן: ההחלטה).

2.תמצית טענות המערער:

2.1משהכיר המשיב במצבה הנפשי של המערערת הקשור להעברתה למקום אחר בעבודתה, נקבע באופן מוחלט הקשר הסיבתי, באופן שאינו נתון לשינוי או לערעור. טעתה הוועדה משהתעלמה מטענות המערערת שציינה, כי היא אינה מתפקדת, עובדת כ-5 שעות, מטופלת בתרופות, בדכאון תמידי, בקושי מתפקדת וכיוצ"ב. תלונות אלה אינן מתיישבות עם המלצת המרפאה התעסוקתית מיום 6.5.2010.

2.2טעתה הוועדה עת שללה קיומו של דכאון קליני שתואר ופורט בחוות הדעת של פרופ' סילפן בקובעה, כי אין עדות לדכאון קליני או מג'ורי מבלי לנמק ולפרט קביעתה זו, תוך התייחסות לחוות הדעת שעמדו בפניה.

2.3.קיימות סתירות בקביעות הוועדה שמחד קובעת כי קיימת תסמונת דכאונית, סע' 22 לפרוטוקול ומנגד בסע' 21 מציינת, כי לא ניתן להתרשם מירידה תפקודית של ממש בגין תסמונת דכאונית קיימת.

2.4טעתה הוועדה עת ציינה שהמערערת עובדת שלושת רבעי משרה, בעוד בפועל עובדת המערערת 5 שעות שהם בבחינת 62% משרה, כאשר את הירידה באחוזי המשרה יש לייחס לאותה תסמונת דכאונית ממנה סובלת המערערת.

3.תמצית טענות המשיב:

3.1חוות הדעת של פרופ' סלפאן אליה מפנה חברי, היא חוות דעת פנימית של המשיב לצורך סיוע בשאלת הקשר סיבתי וההכרה ואין חולק שפרופ' סילפאן קבע שהאירוע של החלפת תפקיד בבנק הוביל לתגובה דכאונית. חוות הדעת לא ממליצה על פריט ליקוי ועוסקת רק בקשר הסיבתי ובעקבותיה הכיר פקיד התביעות באירוע כפגיעה בעבודה. מדובר בחוות דעת שהוגשה לצורך הכרה בקשר הסיבתי ואין מחלוקת שיש קשר סיבתי. אני מפנה לדב"ע נה 30/01 דרור גאולה נ' המל"ל, בו נקבע כי שעה שבחוות דעת לא מצוינים סעיפי ליקוי, המשקפים את טיב הליקוי וההגבלה בעטיו, אין לדרוש מהוועדה לעיין בחוות הדעת שהרי העיקר הוא יישום פריטי הליקוי וההגבלה. ההסבר הנדרש מהוועדה הוא בעיקר להבהיר, מדוע שגוי סעיף ליקוי מסויים כל אימת שאינו תואם את קביעת הוועדה.

3.2 מדובר בהודעה על פגיעה בעבודה שהוגשה בשנת 2009 בהתייחס לאירוע שקרה בשנת 2003, של שינוי בתפקיד שהוקצה למערער, בבנק שבו היא מועסקת.

התביעה הוכרה עקרונית כפגיעה בעבודה. הוועדה שעליה מערער חברי, ובניגוד לנטען בערעורו לא שללה את הקשר הסיבתי אלא אף קבעה שיעור נכות זמנית בסמוך למועד האירוע של שינוי תפקיד ולמשך שנה תמימה.

3.3.הוועדה קבעה כי מצבה של המערערת אינו מצדיק קביעת נכות צמיתה שכן אין עדות לדכאון מג'ורי או לתסמונת פוסט טראומתית וזאת לאחר שערכה בדיקה שממצאיה פורטו לפרוטוקול.

34.ההתייחסות למסקנות של ד"ר מלאב מפורטות בסעיף 23 לפרוטוקול ומבוססות על הסתירה שקיימת בחוות דעת זו בהתייחס לעובדה שממועד האירוע שהוכר כפגיעה בעבודה בשנת 2003, ועד לשנת 2008 אין כל סימנים להעדר תפקוד, כפי שניתן ללמוד מכך שהמערערת עבדה במשרה מלאה. אין גם טעות בקביעת הוועדה שעל פיה המלצת רופא תעסוקה מועסקת בשלושת רבעי משרה שכן 5 שעות ביום בהתייחס ליום עבודה על פי חוק של כ- 8.5 שעות מהווה אכן שלושת רבעי משרה.

דיון והכרעה:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5.על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור.

7.במסגרת ישיבתה מיום ה-6.7.2010, שמעה הוועדה את טענות ב"כ המערערת (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי מדובר במצב קמה כאשר הוועדה סותרת את הקשר הסיבתי להחלטת רופא המוסד שקבע את הקשר הסיבתי.

בנוסף לחוו"ד של ד"ר מלב ביקש ב"כ המערערת להתייחס למסמכים ולשינוי המהותי שעמד בחוו"ד כתוצאה מאותו מעבר בעבודה לכך כי המעררת נמצאת כ-2.5 שנים בטפול אנטנסיבי. לא מתפקדת, עובדת 5 שעות שבקושי עושה זאת, מטופלת בתרופות. בדכאון תמידי, מדובר באשה סגורה. לא יוצאת, לא עושה שום דבר, לא נוהגת, בקושי מתפקדת בעבודה כל הזמן במחשבות שליליות מינון של הכדורים הוגדלו ע"מ שלא להיות בסיוטים. לא מרגישה יותר טוב.

8.הוועדה ביצעה למערערת בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: