שפלטר נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העורר, מר פנחס שפטלר, נולד בפולין בשנת 1933 עלה ארצה ב- 1953 וגר בישראל עד 1965. משנה זו ועד 2000 התגורר בארה"ב. לדבריו, עזב את הארץ שלא מרצונו על מנת למצוא משרת הוראה מתאימה שלא הוצעה לו כאן. בארה"ב לימד במוסדות שונים, יצא לגמלאות בשנת 2000 וחזר לישראל.

עם שובו לישראל הגיש תביעה לרשות המוסמכת להכיר בו כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן החוק) ונדחה על הסף בנימוק כי לא עמד במבחן התושבות הרצופה כדרישת סעיף 3(1) לחוק.

העורר סיפר, כי עם עלייתו ארצה ב- 1953 היה חבר קיבוץ במשך מספר שנים, שרת בנח"ל והשתתף במבצע סיני.

נימוקי הערר ודברי העורר בפני הוועדה:

בעשר השנים האחרונות מתגורר דרך קבע בישראל.

העורר שמר על זיקה לישראל; במרוצת השנים הגיע לביקורים רבים ומיד כשהתאפשר לו, הגשים שאיפתו לחזור לכאן.

לדבריו, נהג לבקר בישראל פעמיים בשנה ובביקוריו התגורר אצל בתו ביישוב מעלה מכמש.

עד היום לא ביקש כל תמיכה כלכלית עקב היותו ניצול שואה, אולם כיום עם יציאתו לגמלאות, זקוק להכנסה נוספת.

העורר הפנה לפסיקה של וועדת העררים התומכת לגישתו בטיעוניו. המשיבה התייחסה לפסיקה כפי שיפורט להלן.

העורר צרף לעררו את סיפור הישרדותו בשנות המלחמה; תחילתו בגירוש מפולין והמשכו בבריחה לרוסיה, התייתמות מאם, נדודים ותלאות קשים מנשוא שבסופם מצא עצמו לבדו חזרה בפולין, נשלח לאנגליה ומשם עלה לישראל.

המשיבה עותרת לדחות את הערר על הסף בשל היעדר תושבות רצופה, טיעוניה המשפטיים הוגשו בכתב.

דיון

א. המשיבה מבקשת לאבחן את עניינו של העורר מהחלטה של הוועדה אליה הפנה – ו"ע 836/07 שטיין רחל נ' הרשות המוסמכת, שם נדחתה טענת המשיבה באשר לאי קיום תנאי הסף של תושבות רצופה, למרות שהעוררת חיה בארה"ב 37 שנה. לטענת המשיבה, בשונה מהעורר שפנינו, הוכח ששטיין ביקרה בארץ לפחות פעם בשנה וילדיה התחנכו כאן.

ב. המשיבה מתייחסת להחלטה נוספת של הוועדה – ו"ע 1061/05 רטיג נ' הרשות המוסמכת, לפיה התקבל עררו של אדם שחי כ- 40 שנה בארה"ב והוא הוכר כנכה לפי החוק.

בעניינו של רטיג טוענת המשיבה כי הוא שמר על זיקה לישראל; זיקה שבלב שהביאה אותו לארץ להשתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור וגרמה לו לבוא מעת לעת לביקורים.

ג. לטעמנו, נתוניו של העורר אינם שונים במהותם מאלה של העוררים הנ"ל: ביקר בישראל לפחות אחת לשנה בכל פעם למשך כחודש (ראה פרוטוקול עמ' 2 ש' 18- 20), בתו מתגוררת בישראל והוא חזר והדגיש את הזיקה האישית-רגשית לארץ במשך שנות היעדרותו ואת העובדה שחזר לכאן לאחר יציאתו לגמלאות לפני כעשר שנים. כמו כן, העורר שמר על אזרחותו הישראלית, ועל כן אם הינו זכאי להכרה כנכה על פי תבחיני הנרדפות, ודומה כי על כך אין מחלוקת, כבעל אזרחות ישראלית, הוא מנוע מהגשת תביעה לגרמניה.

ד. התרשמנו מכנות דברי העורר ואנו סבורים כי גם במקרהו יש ליתן למושג "תושבות" פירוש ליברלי ומקל אשר לא יחסום בפניו על הסף את ההכרה כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, וזאת ברוח פסיקת בית המשפט העליון בע"א 657/76 הרשות המוסמכת נ' חסדאי פ"ד לב(1) 778 וכפי שבאה לידי ביטוי בפסיקת הוועדה.

ה. בנסיבות אלה, גם אם קבלת הערר היא לפנים משורת הדין, בהתחשב בשיקולי צדק ובכך שכיום מדובר בניצולי שואה מעטים במצבו של העורר, אנו מקבלים את הערר.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.