שפירו נ' גלולה

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 4/3/09 בחיפה.

2.לטענת התובע, נסע בנתיב הימני במהירות של כ- 60 קמ"ש, כאשר לפתע, פגע ברכבו רכב הנתבע, אשר היה נהוג על ידי אישה, כאשר הנתבע עצמו היה ישוב לידה. התובע הגיש שרטוט של מקום התאונה ת/1 והסביר כי רכב הנתבע סטה לכיוון נתיב נסיעתו ופגע בדלתו השמאלית – אחורית.

3.לטענת הנתבע, היה בדרכו חזרה מתל-אביב, כשהוא מלווה בבתו, כאשר הנתבע עצמו נהג ובתו ישבה לידו. הנתבע הבהיר כי הוא היחיד המורשה לנהוג ברכב. באשר לנסיבות קרות התאונה, טען הנתבע "אני הייתי כל הזמן בצד ימין, הוא היה איטי, הוא יצא מנתיב של אוטובוסים וכנראה אולי הוא הגיע ממקום כלשהו, היתה תחנת אוטובוס, הוא נכנס מאחור ושיפשף את עצמו" (פרוטוקול, עמ' 2 ש' 26-27). הנתבע טען כי לרכבו לא אירע דבר, זולת שפשוף בטמבון, אך לא הוצגו בפני תמונות של הרכב.

בתו של הנתבע, אשר היתה עימו ברכב, מסרה גם היא עדותה בפני בית המשפט. לדבריה, הנתבע נהג באיטיות בנתיב הימני, שכן הרכב היה עמוס בעוגות. לפתע, חשה במכה. הם עצרו את הרכב והיא יצאה ממנו. לדבריה, כנראה שהתובע ניסה להשתלב מתוך נתיב האוטובוס אל תוך הנתיב שלהם וכך אירעה התאונה. הבת העידה כי אין ברשותה רשיון נהיגה על הרכב הזה וכי ליוותה את אביה אותו יום לצורך הנסיעה.

4.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים ועיינתי במסמכים שהוגשו לביהמ"ש. אחר כל אלה, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל, במלואה.

5.השרטוטים שהגישו הצדדים לאופן קרות התאונה אינם מתיישבים זה עם זה, אולם שרטוט הנתבע כלל אינו מתיישב גם עם גרסת בתו.

הנתבע, טען, כאמור, "הוא יצא מנתיב של האוטובוסים וכנראה אולי הוא הגיע ממקום כלשהו, היתה תחנת אוטובוס, הוא נכנס מאחור ושפשף את עצמו....הוא שפשף את הטמבון מאחור...הוא דפק מאחור ולא מקדימה" (שם, עמ' 2 ש' 26-32)

בתו העידה "הבנתי שהוא נסע בנתיב הימני יותר, נתיב אחד של אוטובוסים כנראה שהוא ניסה להשתלב ולצאת מהנתיב של האוטובוסים... המכה שלנו היא בפינה הימנית אחורית" (שם, עמ' 3 ש' 10-14)

מדבריהם של השניים עולה סתירה באשר מדברי הנתבע ניתן להבין כי התאונה אירעה בעת שהתובע ניסה לעבור אל נתיב האוטובוסים, בדומה לשרטוט שהוגש, ואילו מדברי הבת, נראה כי התאונה אירעה בעת שרכב התובע ניסה להשתלב חזרה, מנתיב האוטובוסים, אל נתיב נסיעת רכב הנתבע. כך או כך, השרטוט מתאר את מכונית התובע כסוטה מנתיב נסיעת שני כלי הרכב, אל הנתיב הימני, נתיב האוטובוסים, כאשר היא פוגעת ברכב הנתבע, מאחור.

עיון בתמונות הפגיעה ברכב התובע מעלה כי המדובר בפגיעה שנראית כפגיעת מעיכה, המתאימה לגרסת התובע כי רכב הנתבע סטה לעבר נתיב נסיעתו ופגע בו עם חלקו הקדמי. תמונות אלה אינן מתיישבות עם שרטוט הנתבע לאופן קרות התאונה, שכן במקרה שכזה, אם בכלל יכול היה להתרחש נזק, היה הרכב ניזוק באופן נמשך לאורך הצד השמאלי ולא ניתן היה לראות פגיעה ממוקדת אחת, דווקא במרכז הדלת האחורית, כפי שנראית בתמונות.

מעבר לכך, בין התובע לנתבע קיימת מחלוקת בדבר אופן הפגיעה ברכב הנתבע. לו היה הנתבע מציג תמונות של הנזק לרכבו, ניתן היה לבחון את טענת התובע כי הנתבע פגע בו באמצעות חלקו הקדמי ימני של הרכב ולא באמצעות חלקו האחורי כפי שטוען הנתבע. תמונות שכאלה, לא הוצגו על ידי הנתבע ומאחר שהיה באפשרותו לצלם את רכבו, הרי שיש לזקוף את הדבר לחובתו.

לאור האמור, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל.

6.נזקי התובע הם: נזק ישיר: 1,998 ₪, ירידת ערך הרכב 361 ₪, עלות חוו"ד שמאי 462 ₪, סה"כ 2,821 ₪.

7.אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,400 ₪, סכום הכולל אף את הוצאותיו של התובע.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז אייר תש"ע, 11 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: