שפירא נ' צרפתי ואח'

החלטה

1.בפני בקשתו של התובע לבטל את החלטתי שנתנה בדיון מיום 13.11.11, בהעדרו, ולפיה הורתי על דחיית התביעה מחמת התיישנות.

נתבעת 1 הגישה תגובה לבקשה וכן הוגשה תגובתם של נתבעים 3 ו-4.

התובע הגיש תשובה לתגובת המשיבה.

2.הדיון היה קבוע לתאריך 25.10.11 והתובע ביקש לדחותו בשל מחלה והדיון נדחה על ידי לתאריך 13.11.11.

פעם נוספת ביקש התובע לדחות את מועד הדיון בטענה כי זומן לניתוח ליום 10.11.11 וסביר להניח כי עד למועד הדיון לא יהיה כשיר ואולי אף מאושפז עדיין.

ביום 31.10.11 הורתי לתובע לתאם מועדים עם הצד שכנגד ולאחר שיעביר רשימה מוסכמת אדרש לבקשת הדחיה.

3.בפועל לא הגיש התובע רשימת מועדים וטען כי לאחר שקיבל את החלטת ביהמ"ש מהמזכירות ביום 10.11.11 ניסה להשיג את ב"כ הנתבעים ולא הצליח ליצור קשר.

למרות האמור לעיל ולמרות שלמעשה לא נדחה הדיון, לא התייצב התובע ביום 13.11.11 וצירף אישור מחלה מיום 11.11.11 ועד 16.11.11.

במועד הדיון לא היה התובע מאושפז ועפ"י אישור המחלה לא נבצר ממנו מלהתייצב שכן הומלץ לו על מנוחה בלבד.

4.בעל דין המגיש בקשת דחיה עליו החובה לברר מיוזמתו מתן החלטה ולא להמתין להודעת המזכירות. לו כך היה נוהג התובע היה יודע כבר ביום 31.10.11 כי עליו להגיש רשימת מועדים מוסכמת ולא להחשף (לטענתו) להחלטה רק 3 ימים לפני מועד הדיון.

מעבר לכך, גם בנסיבות שמציין התובע בבקשתו יכול וצריך היה להתייצב לדיון או לחלופין לשלוח נציג מטעמו או הודעה לביהמ"ש.

5.אין לתובע הסבר של ממש למחדליו המצטברים ואולם בבקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר יש ליתן משקל מכריע לסיכויי הצד המבקש את הביטול בין אם תובע ובין אם נתבע.

הנתבעים טענו כנגד התביעה, בין היתר, כי התיישנה, שכן ביטול יפוי הכוח של התובע היה ביום 25.9.97 וזהו היום בו נולדה התביעה והתביעה הוגשה ביום 30.3.11.

מנגד טוען התובע כי סוכם שיקבל את שכרו כאשר יגבה החוב בהוצל"פ ולאחר שפוטר ע"י הנתבעות ונשלל יפוי הכוח שלו לא יכול היה לברר מתי נגבה החוב ורק בדיעבד התברר לו כי החוב נגבה בשנת 2009 ותיק ההוצל"פ נסגר בשנת 2010. התובע מסתמך על סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות.

יצוין כי התייחסות התובע לטענת ההתישנות לא נתנה בצורה מסודרת כיוון שלטענתו לא קיבל את הבקשה.

6.תשובת התובע לטענת ההתישנות ראויה להתברר בהליך מסודר ועל כן לא ניתן להכריע בטענת התישנות בשלב זה ובודאי שלא בטענות האחרות של הנתבעים.

יצוין כי כתב התביעה כפי שנסרק בנט המשפט איננו מסודר ואיננו מלא ואף נתבעת 2 טענה כי לא קבלה את כתב התביעה כדי שתוכל להתגונן.

7.בנסיבות הכוללות של העניין אני מורה כדלקמן:

א.ההחלטה מיום 13.11.11 תחשב למבוטלת, פרט לחיוב ההוצאות לנתבעת 1 בסך 2,500 ₪ כמפורט להלן.